פרויקטים
המשרד
פתיחת תפריט
סגירה

סגירה

אולמות האירועים והאוכל

אודיטוריום

אולם קריאה ולימוד

אולם קריאה ולימוד

מבט במעבר בין כיתות ואולמות

קמפוס נווה דקלים

חזית מבנה ראשית - קיר הזיכרון

מבני האולמות ברקע קיר הזיכרון

קמפוס נווה דקלים, קיר הזכוכית

כאשר הוזמנו לתכנן קמפוס מכללה באשדוד, שהועתק קודם לכן מימית לנווה דקלים – עמדה בפנינו שאלה מהותית: איזו דמות תשמר וכמה נכון יהא להציע מבלי לשכפל, להעתיק, למחזר או לשחזר.

עד כמה להחליש את עוצמת העצב מבלי לטשטשו, עד כמה למנוע תופעת "נר זכרון"? "הנצחה" או מושגים דומים. האם ניתן לתכנן את הבבואה, להוביל את התכנון אל הבבואה במקום למקור? האם זו איננה תמונת הבנין האמיתית אלא רישומו האחר, השונה, המתיימר או המתכחש? האם התוצאה "בורחת" מהכוונות, ואם כן מהי הבבואה או מי היא? חיזקנו, בכלים פשוטים ובשמוש במראות ובשקיפויות את הרצון ל"הביא מן העבר" או "מן האוב" באמצעים וירטואליים ובאמצעות הזכרון – את העיקרי, את המהותי.
אדריכל דניאל ליבסקינד עסק רבות בטפול בריק, בהעדר, סטיבן הול ביטא אותה תחושה בטפולו ב"בית הכלום", במאקוהרי טוקיו, בו ביקרתי. לא מעט אדריכלים נזקקו להגדרת ה"אין", ה"חוסר" ה"ריק" או היפוכם. להשגת כל זה קשרנו בבואות לרישומים מן העבר, למראות קיימית ולגופים המשקפים את המבנים הקיימים – לכדי עמעום מסויים-אך ברור דיו. הצבנו קיר מראה שקוף בין המבנים העקריים באופן שישתקפו אך גם ישקפו באמצעות הדפסות ורישומים חלקיים, וברקע כהה של רישומים אחרים – מובאים כולם ל"בבואה מורכבת" הכוללת חלקים ורסיסים "מהנראה" ו"הבלתי נראה" כדי להדגיש את החיבור של העבר עם ההווה ועם הפנים לעתיד, ובסיכום הצענו עיבוד מחדש של שפתו הארכיטקטונית של המבנה המוצע, במקום שכפול חזרתי של דימוי קיים במקום אחר. על קיר מסך זה הודפסו כל שמות היישובים שהועברו למקומם החדש.

1. אלמנט ראשון במושג ה"העדר" הוא הסבר רעיוני: אם משהו לא היה חסר … לא נדרש היה הזכרון.
2. אלמנט שני – הזכירה עצמה, "התקרבות" הזוכר אל מה שנזכר. הצורה הקלאסית של השכפול …
3. אלמנט שלישי – הצטיידות בחומרי-הגלם של האובייקט בו נזכרים.
הסבר רעיוני – חומרי-הגלם של הזכירה – זהים לחומרי הגלם של הזיכרון והמחשה ארכיטקטונית.

השאלות ששואל אדריכל בבואו לתכנן: המזמין רוצה "שכפול"… החששות – מהבחינה הארכיטקטונית. ושאלה רחבה יותר: האם ישנם מושגי זיכרון אנושיים יותר, ומתקדמים יותר משכפול – וניתן להביא לידי ביטוי מושג כזה של זיכרון מבחינה ארכיטקטונית …? ואז, בתהליך מורכב באופנים שלא פונים אל הזיכרון באמצעות חיקוי/שכפול או בפרויקטים שבעצם הפרויקט מבטאים געגוע אל הזיכרון, או באמצעים שהשתמשו באלמנטים אבל עשו אדפטציה והשתנות (כלומר, לא אותם חומרי גלם).

 
מושג ההיעדר

בעבר התייחסו להיעדר במושגים של "מילוי" – קרי למלא את החסר בלכאורה-תאום-שלו, הרי שמוצע משהו מופשט יותר – מעין דיאלוג עם האובייקט, המאפשר רפלקסיה וגעגוע. אם בעבר הציעו חיקוי/שכפול כמנגנון של זכירה, מוצע כיום "הדהוד" – הכולל בתוכו את האובייקט הנזכר.
ז'אן נובל מתייחס לשקיפות הארכיטקטונית כבימוי אשליה, ובמילותיו: "ניסיון ליצור חלל שמרחיב מנטלית את המבט". לפיו, הסביבות הבנויות עושות שימוש בנראה מאוד, בנראה פחות, ובנסתר לגמרי. הפילוסוף ז'אן בודריאר, טבע את המונח סימולקרה המתאר את העולם כתערובת של מציאות ודמיון. האובייקטים הממשיים בחלל הופכים פחות דומיננטיים ואת מקומם תופסים יותר מרחבים אשלייתיים. כעין העתק ללא מקור – "כאילו" קונטקס עירוני, "כאילו" מבנים.
במוזיאון קיאזמה בהלסינקי לסטיבן הול, נתקיימה תערוכה מיוחדת בה ביקרתי, בשם "הצורה הבלתי נראית של עצמים מהעבר": זמן בחלל – חלל בזמן –המציגה שיטות השלמת בינוי "המבוססות" על צורות וירטואליות ובלתי ניראות של עצמים שהיו. כתוצאה, תכננו ובנינו קמפוס מבוסס על גישות אלו – מוטמעות בחזיתות, וספוגות בחללים השונים.

שטח הקמפוס שנבנה בשלב א' כ-8,000 מ"ר, שלב ב' מתוכנן 2,500 מ"ר.

פרטי חזיתות

תכנית קומת כניסה

תכנית קומה עליונה

מוטיבים בקיר הזכרון

תכנית בינוי

צוות תכנון
אדריכל אחראי – אמיל מיטראה
עיצוב פנים – אדריכל אמיל מיטראה
 
יועצים
ניהול ופיקוח – יאיר מרוקו
קונסטרוקציה – משה ז”ל ושי רייפר
תברואה – משה ויאיר בן צבי
חשמל – נתנאל ויובל טיקטין