מוזיאון יעקב אגם

א. רקע

1. ראשית
הרעיון להקמת מוזיאון מיוחד לעבודותיו של האמן הבינלאומי יעקב אגם, נתגבש עוד בהנחייתו של ראש העיר מאיר ניצן, ובוצע בתקופתו של ראש העיר דב צור. יעקב אגם אחיו של חנניה גיבשטיין ראש העיר שקדם לניצן, גר ועבד בפריז, הוביל את זרם האמנות הקינטית בדרכו ובגישתו – יצר ברחבי העולם עבודות ותערוכות אין ספור.

2. מיקום
בהמשכו של רחוב רוטשילד, רחובה של עיר, תחילתו בבית הכנסת ההיסטורי, עיריית ראשל"צ נקבע מיקומו של מוזיאון יעקב אגם. האתר המיועד נמצא ממערב ובסמוך לכביש גהה ומהווה חלק מ"ציר התרבות" שתחילתו בשדירה הראשונה בעיבורה של העיר.

3. קריית יעקב אגם
בבסיס הרעיון להקמת המוזיאון, עמד הרצון לרכז עבודותיו ולפתח קריית אמנות וחינוך – המשלבת גלריות וכיתות, סדנאות ומרחבי למידה, מבקרים ותלמידים. מקום בו השפה הויזואלית שיצר יעקב אגם בשיתוף עם מכון וייצמן, יהווה גשר, קשר וחיבור בין התמונה למילה, בין הציור לכתב, בין הקו לאות. לקריית אגם נקבעה סביבה, ובה נבנה המוזיאון אליו יתוספו בעתיד – רכיבים פדגוגיים עפ"י שיטתו של יעקב אגם. גישתו זו של יעקב אגם להנחלת שפה ויזואלית, בנוסח "טובה תמונה מאלף מילים" הובילה כיווני פעולה משותפים עם מכון ויצמן למדע, האוניברסיטה העברית, ויושמו במספר מוסדות חינוך ברחבי הארץ. השיטה מבוססת על קליטה והעתקה של צורות, ומסייעת לפתח את היצירתיות, את הזכרון ואת התפישה הצורנית בעיקר אצל ילדים. השיטה מיושמת במספר גני ילדים ובתי ספר בארץ. תכנית אב כללית הוכנה למיתחם רחב הכולל מבני בתי ספר בשיטת החינוך הויזואלי – שיוקמו בעתיד, במקביל לתכנון המבנה המרכזי – מוזיאון יעקב אגם.

4. תוכן ותכן
המוזיאון כולל מרכיבים עיקריים, גלריות לאומנויות, מרכז חוויה ויצירה, ומרכז למידה והתנסות שבהרכבו מרכז מחקר חינוכי חזותי. פיתוח וישום החינוך החזותי. הפרוייקט מתוכנן בהשראת גישתו האמנותית של האמן יעקב אגם. בין כתלי המוזיאון יוכנסו עבודותיו השונות, וסדנאות היצירה והחוויה יופעלו על פי משנתו ושיטת עבודתו. תחומי היצירה מגוונים וכוללים אמנויות גרפיות, פיסול, ציור, קולנוע, ועיקרי מקצועות האמנויות והאומנויות. מרכז היצירה כולל סדנאות ומקצועות טיפול בעץ, ברזל, קרמיקה, ואלקטרוניקה מודרך ע"י צוות מקצועי העוזר לישומם של אומנים ואחרים בעלי רעיון יצירתי. במרכז הלמידה היצירתי שלובים אמצעי למידה לבתי ספר, גני ילדים ומוסדות חינוך אחרים ובבסיסם מגמה המשלבת "חזותי עם מילולי" ופיתוח מחקרים חינוכיים חזותיים. המבנים המהווים את הקמפלקס כוללים מבנה המוזיאון ובו מרכז חוויה, תצוגה, חללים רב תכליתיים, סדנאות ואחסנה, מנהלה וקפיטריה. המבנה מאפשר מבטים לגן פסלים חיצוני, תחילתו בתוך המבנה והמשכו סביב המבנים, מאפשר תנועה חופשית של מבקרים.

5. המימד הרביעי עפ"י א. איינשטיין
בביקורי בצ'יבה טוקיו במוזיאון Mesci הוצג הסבר למימד הרביעי. האפשרות לראות תנועה בחלל, אך לא תנועה בזמן. אלברט איינשטיין הראשון שגילה כי עצמים יכולים לנוע בחלל זמן מאוחד. נקודה A (בתרשים המצורף) מייצגת נקודת זמן במקום מוגדר, ומכיוון שהגוף נע במהירות פחותה ממהירות האור, הוא חייב לנוע במסלול מנקודת זמן בעבר אל נקודת זמן עתידית (שעון החול בתרשים). אך מכיוון שנקודה B אינה שותפה ונמצאת מחוץ לקונוס (העבר או העתיד של A) היא אינה מושפעת ממנה ולכן לא ניתן לעמוד על יחס בין הזמנים בשתי הנקודות.

6. עיקרים
למבנה הוכנו ונבחנו חלופות, עיקרן מבוססות על גישתו של יעקב אגם למימד הרביעי – מימד הזמן והתנועה, וחלקן בהצגת גופים צבעוניים בשיטתו של יעקב אגם. לבסוף, סוכם הכוון, בו הצבעים ירוכזו בעבודותיו בתוך המבנה, והצבע הלבן בחוץ. מאידך, בשיקול הצורני – יפורק גוף המבנה לחלקיו לשם יצירת תחושת דינמיות תוך תנועה אליו וסביבו, באמצעות הטיית חלקיו.

ב. ארכיטקטורה

תכנון המבנה נתבסס על "השאלת" דימוי המימד הרביעי (תנועה בזמן) בסיס יצירותיו של אגם בצמצום הופעתו הסטטית של המבנה לטובת הופעתו הדינמית. הטיית חלקיו של המבנה לכיוונים שונים ב- 9°, מובילה לתחושה ויזואלית זו. הפרוייקט כולל 3 מרכיבים עיקריים: מוזיאון לאמנויות, מרכז חוויה ויצירה, ומרכז למידה והתנסות שבהרכבו מרכז מחקר חינוכי חזותי – פיתוח וישום החינוך החזותי. החללים המהווים את הקומפלקס: מרכז חוויה, תצוגה, חללים רב תכליתיים, סדנאות ואחסנה, מינהלה וקפיטריה.

אולם התצוגה הראשי

עלייה למפלסי המוזיאון

רמפה בין אגפי המוזיאון

ג. ארגון חללי המוזיאון

תכנון וארגון חללי המוזיאון נתבססו על יצירת חלל אמצעי רחב וגבוה, הוא ליבת המוזיאון – ממנו ואליו נפתחות גלריות באמצעות מהלך משופע היקפי. בסיס גישתו של יעקב אגם נעוץ בתנועה סביב / ליד יצירותיו, המבוססות כאמור על מימד התנועה והזמן. כתוצאה, עיקר התנועה במבנה – לינארית, ונודדת לאורך קירות המבנה, עליהם היצירות באולם המרכזי. בסמוך לכניסה, נתונות היצירות הגבוהות הכבדות, סביבן תנועת הקהל. בהמשך, מסלול התנועה מתפתל ומתעקל בסמוך לכניסה הראשית וליצירות העוטפות. מהלך זה מאפשר כניסה ויציאה לגלריות הסמוכות. חללי התמך כוללים את המבואה הכניסה, הקפטריה, החנות והקופה, ואת חללי הסדנאות, ההדרכה הקבוצתית, ההתכנסות ומרחבי הלמידה. בכניסה למוזיאון יער עמודים צבעוניים ופסל נירוסטה המדמה סנה בוער, 29 עמודי בטון משושים, המחופים לוחות אלומיניום צבעוניים, בסגנונו המזוהה של אגם. הסדרה נקראת "כלילה", לזכרה של רעיית אגם. יוצגו במוזיאון תערוכות העוסקות בנושאים הקשורים ליצירתו של אגם – קינטיקה, זמן, אופטיקה, מופשט גיאומטרי, פיסול במרחב הציבורי, שימוש בצבעים והקשר בין עיצוב ואדריכלות. המוזיאון מהווה התחלה לפרויקט "קריית אגם", שתוקם על עתודת קרקע הסמוכה למוזיאון. הוכנה תכנית אב, שתכלול גם קריית חינוך לאמנות, סדנאות אמנות מדע ויצירה, בית קפה וגן ציבורי.

ד. עקרונות תכנון אדריכליים

1. אנלוגיה ארכיטקטונית לשפה מוסיקלית. פוגה בחלקיו התחתונים של המבנה וסטרטו בגגות המרחפים. פוגה – גוף נפרד מגוף, וסטרטו – חפיפות הגגות, אוברלפינג מוסיקלי.
2. עיגון חלקי גוף המוזיאון, וניתוק הגגות – לגגות "מרחפים". הפרדה כבד/קל. הקל מרחף הכבד מעוגן לקרקע.
3. סילואטה דינמית למבנה זורם,תוך תנועה אליו ובתוכו. קווים אלכסונים,תחילתם בקרקע ובשדרת העמודים וסופם בקצה גג עליון אלכסוני.
4. דמיון חתך/חזית והיררכיה של גופים וקופסאות עוטפות.
5. מסלולי התנועה במוזיאון – ספורדי ומותווה.

ה. רקע והקשר למימד רביעי (זמן)

מבנה המוזיאון מלווה את המוטיבים הקשורים ביצירותיו של יעקב אגם. יצירתו של יעקב אגם מציגה את עקרון המציאות כהתהוות מתמדת, והמבקר במוזיאון אמור להשתתף בחווית ההתחדשות והיצירה המתמשכת. הביקור במוזיאון מבוסס על תנועה. התנועה בתוך המבנה נעשית במסלולים מוכתבים, בין החללים, בתוכם, לאורך רמפות ובתוך אולמי התצוגה. החוויה נוצרת בתנועה לאורך היצירות, ביניהן ובתוכן. כך מתקבלות צורות, צבעים ומימדים נוספים ונוצר תחביר המתחדש תוך תנועה.

מרכז החוויה ותיאטרון רב בימתי

חלל אולם התצוגה הגדול

ו. תכנון המבנה

אדריכלות המבנה עוקבת אחר המוטיבים ביצירותיו של אגם – והמבנה משורטט כקו דינמי משופע הצומח מהקרקע, ומלווה את אגפי הבנין המוטים. המבנה מסתיים לכל אורכו בשני גגות משופעים, החורגים מהיקף המבנה ומדגישים בעוצמה יחסי אור וצל, וכך נוצרת בשעות היום השתנות מתמדת של החזיתות.

1. רחבת כניסה למוזיאון
חווית הכניסה למוזיאון מבוססת על זיהוי הסתגלות והיכרות חיצונית עם המוצגים תוך התקרבות אל המבנה. פיזור "אבני – דרך" בצורת " עמודים" בציפוי קרמי צבעוני (בגובה 8 מ') מוליכים את המבקר מגבולות המגרש אל תוך המוזיאון. טרם – כניסה, מצחיית- גג על רחבת הכניסה/התכנסות ובשילוב עם "העמודים" – "מייצרים" רחבת כניסה שקופה ומזמינה. לחיבור אירועי הכניסה "מצטרפת" רמפת כניסה, מלווה ותוחמת את רחבת הכניסה מצידה האחר.

2. אולם כניסה ומבואה
מבואת הכניסה נתונה בין דלתות הכניסה הראשיות למבנה ודלתות פנים המוזיאון. במבואה זו מתרחשות הפעילויות "הרועשות". קליטה, קבלה (קופה, מלתחות), קנייה (חנות, קפיטריה), שרותים. בכניסה מרוכזים אמצעי הבקרה, והמבנה ברובו שקוף לכל הכיוונים באמצעות ויטרינה. הכניסה למוזיאון מאפשרת תנועה לכיוונים שונים, מתוכננים וספורדיים.

3. אולם תצוגה מרכזי
הרכב אגף זה כולל מוצגים כבדים, סטטיים ומתחלפים. אולם זה מהווה מרכז לתצוגות דינמיות, באמצעים אור- קוליים בשל גובהו, ואפשרויות צפיה אליו תוך תנועה דרכו, מעליו, אליו ובחלונות צפיה עליונים גם מאולמות אחרים. במרכזו של האולם המרכזי – קיר רחב וגבוה המהווה מסר אינפורמציה, ורקע לתלות יצירה מיוחדת רחבת מימדים, כרקע לאולם ראשי ומרכזי. באולם זה יוצגו מוצגים גם בחזית החמישית והשישית שלהם, לסגירת מעגל המימד השלישי והרביעי. תנועת הקהל בין המוצגים השונים באולם זה באופן שהעובר ביניהם יחבר את שראה, אל מוצג שהוא רואה, עם המוצג הבא שיראה – ליצירת חווית מימד הזמן, המימד הרביעי. באולם זה יתקיים כל שעה מופע אור- קולי בו יוקרנו עבודות על גבי קירות ומסכים נשלפים, בכיוונים צולבים ועל הרצפה והתקרה. מערכת כריזה בכל המוזיאון תכריז על תחילתו ובמקביל עמעום אורות כללי. עם סיום האירוע יחזרו המבקרים לאזורי הפעילות השונים.

4. אולם מרכז החוויה
התיאטרון הרב בימתי הנו חלל מיוחד שהצופים מהווים את מרכזו, ובאמצעות בימות סביב הקהל היושב על כיסאות או מתקני ישיבה ב כ-º360 מתקיים מופע סימולטני בין הבימות. הצופה בוחר את מושבו בזוית רצויה לו, והסינכרון בין הבימות מביא לצופה כל קטע מהמחזה. בשיטה הרב-בימתית נוצר ערבול ממפגש המוקדים, אך ביתרון בסף מיצוי גבוה של המופע המפורק. במתכונת זו, נבחרת רמת האוטונומיה ומידת הבחירה העצמית ונגרמת הפעלה חיצונית רבה יותר של הצופים. העקרון הוא בבניית מסגרת חדשה ומיוחדת ושבירת הקונספט, ואפשרות הרחבת החוויה גם בחלקו הגבוה של האולם והבמה כמו גשר לארוע אומנותי מעל מושבי הצופים או מסך תקרה, וכן כניסה דרמטית, כגון כניסה במרכז האולם מתחתיו או מעליו יוצרת חוויה חזקה ומעבר חד למופע לא רגיל זה. סביב מרכז החוויה, נתונה רמפה היקפית המתחברת לרמפה הראשית של האולם האמצעי. כיוונים וצמתים אלו מאפשרים גיוון במבטים, בחוויות ובזוויות השונות הניתנות. מרכז החוויה פועל כאולם רב תכליתי ומאפשר עריכה וארגון מתאימים גם להרצאות, אירועים וכנסים, בנוסף לאולם תצוגת עבודות מתחלפות. אולם זה ניתן להפעלה נפרדת וכניסת קהל מחוץ למבנה באמצעות דלת רחבה חיצונית.

5. אולם תצוגה גרפית
באולם זה יוצגו שיטות תצוגה, (אגם פיתח 18 סוגי הדפסות) הדפסה ותחריט שונות. אגמוגרפיות, פריזמוגרפיה דו-מימדית והתזות על רשתות. אולם זה כולל מוצגים ומצגות קבועים וחלוקתו הפנימית במחיצות לביליות. באולם זה ניתנות אפשרוית הקרנה לכל היקפו, כולל על התקרה והרצפה. מופע אור קולי מרכזי אמור להתרחש כל שעה עגולה במרכז המוזיאון – אליו ייצאו המבקרים לרמפות ולגלריות הצמודות החיצוניות לאולם ויחזרו אליו עם סיומו. כך תיווצר חוויה "מגנטית" לאירועים.

6. סדנאות עיצוב
כמרכיב חשוב בשיטתו של יעקב אגם – הורחב והוגדל התחום הפדגוגי באמצעות חללי עבודה במפלס תת קרקעי. חללים אלו משמשים להדרכות, לעבודות תלמידים, וחללים לעבודתו של יעקב אגם. הנחלת השפה, באמצעות המדיום הרחב העומד לרשות התלמידים והמבקרים, היו והינם חלק נכבד בהעברת הידע, הצבע, והמירקם הויזואלי – כשפה מקבילה לכתב, לאות, ולמילה.

7. הקומה הטכנית וחדרי השחקנים
חדרי שחקנים וחדרי עזר המשמשים את מרכז החוויה, ונתונים מתחת למפלס החוויה ונתונות מתחת למפלס החוויה, משק תת קרקעי ובו חדרי מכונות, טרפו, חשמל, חדרי אחסנה ויצירות מתחלפות.

קומת כניסה

קומת גלריה אמצעית

קומת גלריה עליונה