לואיסיום, סטיבן הול – אבן בוחן

הקשר בין המבנה לאזור התיירות המרוחק מתבטא באזכור הגריד והקומפוזיציה של האור בפרקטליות אל קנה המידה של המבנה הבודד: זאת על – ידי סיתות קווי הקומפוזיציה בנגטיב על המבנה בקובייתי של מרכז המבקרים. המבנים הקובייתיים הוזכרו כמיכלים ובהם מקרוזקוסמוס בצורות שונות. בפרוייקט אנו מוציאים דוגמא לתכנון חוויה ארכיטקטונית הפונה לחמשת חושי המשתמש. הניגוד החד שבין אווירת המבנה המבודד בשדה הפתוח, לבין החיות הפנימית מוקצן עד לכדי הפתעה מרחבית. חושי המבקר תופסים תחילה את המבנה כקובייה מפשטת ופשוטה, אולם ככל שמתקרבים למבנה נתן לראות את השבירות והפילוסים של מעטפת הקובייה, מעין רמז לעתיד לבוא. הול מקצין את תחושת האינסופיות האוניברסלית בתהליך הכניסה אל המבנה ע"י שביל קווי המקביל לתעלת מים החודרת לכניסה הזכוכיתית. גם במבנה עצמו נמשכת בניית ההפתעה והמבקר חוזה את הקליפה הסופית שראה בחוץ כקרום חריר ואוורירי מבפנים. בד בבד, מוצא עצמו המבקר בעיצומה של חגיגת שבירת קרני האור הטבעי החודר בנדיבות דרך המעטפת, באופן דומה למשחק הצבעוני בהט אאוסטן אף כי מינורי ומוגדר יותר.

חוש הראיה הופך לאחד הגורמים התפישתיים של החלל, ועם כל העמקה ליקב התחתון נגלים שיאים דינמיים של חוויות לשאר החושים. מזרקות מוסיקליות, תנועה מתמדת של אור- קול, תווכים לא רגולריים, כל אלו יוצרים עניין הגורם לרצות ולהבין את החומרים והתיבלוט של הקירות. חושי הטעם והריח משתתפים אף הם ומאחר וביין עסקינן ניתן לטעום ולהריח את החלל – ולא רק באופן מטאפורי, אלא באמצעות טפטפות מיוחדות וטעימות במרתפי היינות.

חוויות החושים מדגישות באפן ברור את החוויה הכללית של מיקסום הפעלת החושים, היוצרת חגיגה שלמה המעניקה חיוניות ברוכה למבנה, ומעמידה אותו באור שוה לנוכח המופנמות והשקט שמשדר החוץ. הול הפיח חיים בבניין ומצליח לחרוט אותו עמוק בזיכרונו של המבקר, התופש את הבניין בצורה חדשה לחלוטין. ביציאתו החוצה שב המבקר ומביט על הבניין, הנתפש באופן כמעט ראשוני לאור הכלים והחוויות שהתוודע אליהם בביקורו.