גישות תכנון בעולם

חד וחלק – חומריות – טבעיות
״פתרון הקופסא" והשלכותיו על תכנון מבני חינוך: פינלנד, הולנד, קנדה

מוזיאון אמנות, וינה

1. חד וחלק – "הקופסא"
סוגיית הקובייה המופשטת ו-"הקופסתית" מעסיקה כיום רבים וטובים מאדריכלי התקופה. הללו מנסים להבין את מבנה הקובייה המופשטת וכל-אחד בדרכו הייחודית מחפש דרך להגיע לשילוב יחדיו של אלמנטים ופונקציות באופן הרמוני. נראה כי למרות מגוון התוצאות העיקרון החשוב נשמר: הקובייה מתפקדת כמעטפת מימברנית המעשירה ושומרת על החיים שבתוכה.
בשל ראשוניות הסוגייה והצורה, אין פלא שקוביות מופשטות 'צצות' על הנייר וגם ביישום בשטח, כאשר כל אחת לוקחת לכיוונה היא, על-ידי משחק ארכיטקטוני במגוון החומרים, המורפולוגיות, השבירות והפירוקים.
ניתן לשייך רעיון זה למקורות עתיקים הרבה יותר, דוגמת "הביצה הפילוסופית" – סוגייה שעוד במאה ה-17 ניסו פילוסופים רבים לנתח את ההרמוניה של יסודות החיים בתוך קליפת הביצה, הפשטות והיעילות שבה.

בית ספר ויקי, פינלנד

2. חומריות- במבני חינוך
בביקוריי בפינלנד עמדתי על בניית מבני חינוך בפרט, ומבני ציבור בכלל, אשר חותרים גם הם למצוא את ה-"לבן על לבן" המעסיק רבים באבולוציה האומנותית (מלביץ', באוהאוס וכו'…). 'פריצת הדרך' הארכיטקטונית בת-זמננו נעשית בפינלנד תוך שימוש בחומרים נקיים אשר בטכנולוגיות קיימות מושלמים לבניית המבנה המזוכך, המורכב בפשטותו; מבנה המשדר אווירה אומנותית-מודרנית אמיתית של קלילות ותחושת ריחוף. מעין הגשמה של מפגש עקרונות מודרניסטיים עם חומרים ותהליכי בנייה חדשניים וזולים אשר חכמתם בפשטותם ובניקיונם. הטכנולוגיה מאפשרת הגשמה מודולרית וורסטילית של סגנון ארכיטקטוני "מזוכך" המתאים גם לבתי-ספר, מתוך אווירה גלובלית הקורצת קריצה ארכיטקטונית, בעיקר בפועלם של טדאו אנדו, טניגושי ודומיהם.

3. טבעיות – דיפוזיה אנושית מהמגזר הפרטי לציבורי
השימוש בחומרים טבעיים גובר והולך והוא מתפתח יותר ויותר בתחום מבני החינוך. בבתי-ספר תחושת הטבע באמצעות מוצרי העץ, המים ושילובם עם חומרים אחרים, חשובה מעין כמוה ליצירת אווירה נעימה של חום ורוך. ניכרת החדירה של בנייה עם חומרים "חמים" אלו מן התחום הפרטי אל מבני הציבור. ואולי הפחד מתחזוקה יקרה במבני ציבור ייקטן עם הזמן ככל שיראה יותר אנושי וטבעי להשתמש ולבנות עם האנושי והטבעי. כמו כן, הערך המוסף שמתקבל הן אווירתית והן אסתטית לפעמים צריך להיות מועדף על שיקולים כלכליים צרים, שכן בטכנולוגיות הקיימות ישנם פתרונות המתאימים סוג בנייה זה למגוון מבנים ופעילויות והללו כבר לא רק נחלתן של ארצות קרות או שופעות במאגרים טבעיים אלו.

מוסיקה – אור – חושים
סטיבן הול: הט אאוסטן, סט.אגנציוס, לאנגנלוייס

הט אאוסטן, אמסטרדם

1. מוסיקה – אט אאוסטן, אמסטרדם, לסטיבן הול
סטיבן הול "הלחין" אגף חדש לבניין משרדים של חברת הט אאוסטן. למעשה, הוא מתרגם שילוב תיאוריה של המלחין מורטון פלדמן בדבר מקריות במוסיקה עם התופעה המתמטית של "ספוג מנגר" (ככל שגורעים מהמסה שטח הפנים גדל). ההשלכה בין התחומים יוצרת ארכיטקטורה מוסיקלית ייחודית במינה הנותנת לבניין קומפוזיציה חיה ותנועתית. אווירת התנועה מודגשת על-ידי האור העובר דרך פילטרים או נפחים שונים ויוצר משחק צבעוני המסייע להשגת אווירה כשל אורגן אורות. המבנה מנגן באופן ורסטילי בשעות ובעונות השונות אל המבקר החיצוני והפנימי כאחד.
קשר בין תיאוריות מוסיקליות לבין יישום ארכיטקטוני מתקיים ברמה המטאפורית ובטרמינולוגיה המושאלת ומחברת בין שני התחומים. מעניין לזהות שימוש מוסיקלי בארכיטקטורה על-ידי דוגמאות ממשיות, להבדיל מהרמה המטאפורית. ניתן להיזכר במנזר לה-טורט, לה-קורבוזיה זיהה מקצבים בשירי הנזירים ובנה על-פיהם מסלול הליכה. כמו כן, "המוסיקה המרחפת" של מיס ואן דר-רוהה בביתה של אדית' פרנצ'וורת' הנוגע-לא נוגע בקרקע, ובימינו במוזיאון ליהדות ברלין לליבסקינד. ליבסקינד משתמש כחלק ממקורותיו בשתיקה באופרה "משה ואהרון" של ארנולד שיינברג ובונה את הבניין סביב ההיעדר, סביב הריק.
דוגמאות אלו מוכיחות את היכולת (ולא רק הנראטיבית) להפיח נשמה מוסיקלית בתכנון ארכיטקטוני מרחבי.

סט איגנציוס, סיאטל

2. אור – קאפלת סט.אגנציוס, סיאטל, לסטיבן הול
השימוש המושכל באור מודגם בכנסיית סט.אגנציוס הממחישה את הקשר שיצר הול בין תכנון לחוויית המשתמש. הול לוקח נראטיב של שבעת בקבוקי האור הנשפכים לתווך אחד ומסמלים את האיחוד האנושי. הרעיון ממזג צבעים שונים המרכיבים ולקוחים כולם מקשת האור. ברמה הפונקציונלית נארטיב זה מתאים לכנסייה המאחדת תחת כנפיה 60 קהילות שונות (של סטודנטים מלאומים שונים). הול יצר פרוייקט חווייתי, הן בצורה והן בצבע, וסיפור המעשה עובר בו מהרמה הכללית עד לפרטים הקטנים.
הטכניקה מקבלת משמעות כאשר הול שופך את התאורה הטבעית והמלאכותית מזוויות שונות המבטאות אמירות שונות. עמוד האור החיצוני מייחל לפרוץ בעוד האור האינטימי של חללי הביניים משרה אווירה רגועה יותר, כשל פסיעה בתוך קנבס הצייר. הול עובד עם מסות גסות יחסית, ומדבר עם היסטוריה שלמה של קאפלות ואפיוני בנייה כנסייתיים (קמרונות, מקצב עמודים, האדרת החלל וכד'). לעומת זאת, כאשר הוא צובע אלמנטים אלו באורות שונים מתקבלת תחושה של רכות למסה הכבדה.
עצם יישום הפרוייקט מוכיח כי אכן ניתן לבנות מספר אלמנטים בכפיפה אחת, כשהללו שולחים מסר של שלום וחיים יחדיו, הן ברמה האנושית והן בפינות הארכיטקטוניות המקבלות טיפול מסור בכלי האמן.

מוזיאון לואיסיום, לנגנלויס

3. חושים – מרכז מבקרים ויקב בלאנגנלוייס, אוסטריה, לסטיבן הול
בלאנגנלוייס בנה הול מרכז מבקרים על בסיס יקב עתיק. המבנה עומד בודד כ"יבשת אבודה" המרוחקת קמעה מקומפלקס של אזור התיירות הסמוך. הקשר בין המבנה לאזור התיירות המרוחק מתבטא באזכור הגריד והקומפוזיציה של האזור בפרקטליות אל קנה המידה של המבנה הבודד; זאת על-ידי סיתות קווי הקומפוזיציה בנגטיב על המבנה הקובייתי של מרכז המבקרים.
המבנים הקובייתיים הוזכרו כמיכלים ובהם מיקרוקוסמוס בצורות שונות. בפרוייקט זה אנו מוצאים דוגמא לתכנון חוויה ארכיטקטונית הפונה לחמשת חושי המשתמש. הקונטרסט החד שבין אווירת המבנה המבודד בשדה הפתוח, לבין החיוּת הפנימית – מוקצן עד לכדי הפתעה מרחבית. החושים של המבקר תופסים לראשונה את המבנה כקובייה מופשטת ופשוטה, מאידך, ככל שמתקרבים למבנה ניתן לראות את השבירות והפילוסים של מעטפת הקובייה, מעין רמז לעתיד לבוא. הול מקצין את תחושת האינסופיות האוניברסלית בתהליך הכניסה אל המבנה, על-ידי שביל קווי המקביל לתעלת מים החודרת לכניסה הזכוכיתית. גם במבנה עצמו נמשכת בניית ההפתעה והמבקר תופס את הקליפה ה"סופית" שראה בחוץ כקרום חדיר ואוורירי מבפנים. בד בבד, מוצא עצמו המבקר בעיצומה של חגיגת שבירת קרני האור הטבעי החודר בנדיבות דרך המעטפת, באופן דומה למשחק הצבעוני בהט אאוסטן אף כי מינורי ומוגדר יותר.
חוש הראייה הופך לאחד הפקטורים התפישתיים של החלל, ועם כל העמקה ליקב התחתון נגלים שיאים דינמיים של חוויות לשאר החושים.
מזרקות מוסיקליות, תנועה מתמדת של אור-קול, תווכים לא רגולריים – כל אלו יוצרים עניין הגורם לרצות ולהבין את החומרים והתיבלוּט של הקירות. חושי הטעם והריח משתתפים אף הם ומאחר וביין עסקינן ניתן לטעום ולהריח את החלל – ולא רק באופן מטאפורי, אלא באמצעות טפטפות מיוחדות וטעימות במרתפי היינות.
חוויות החושים מדגישות באופן ברור את החוויה הכללית של מיקסוּם הפעלת החושים, היוצרת חגיגה שלמה המעניקה ויטליות ברוכה למבנה, ואף מעמידה אותו באור שונה לנוכח המופנמות והשקט שמשדר החוץ. הול הצליח להפיח חיים בבניין ולחרוט אותו עמוק בזיכרונו של המבקר, התופש את הבניין בצורה חדשה לחלוטין. ביציאתו החוצה שב המבקר ומביט על הבניין, הנתפש באופן כמעט ראשוני לאור הכלים והחוויות שהתוודע אליהם בביקורו.

משרדי המיכלים, וינה

סיכום

מהות הבניינים המדוברים אינה רק בטכניקה (מוסיקה, חומריות, חושים…) אלא בהעמקה רצינית אל המימד התוכני של כלים, חוויות ונראטיבים.
שימוש מושכל בפלורליזם קונספטואלי המתורגם באופן כה חי לארכיטקטורה – הוא זה הנכנס לתודעה ומעמיד את התכנון הארכיטקטוני של ימינו בצומת דרכים המחברת ומפרה אותה. בידיעה, שהאומנויות כולן יכולות לשלב ידע וניסיון שהצטברו במשך שנים עם בשורות חדשות, רזות, פשוטות ומתוחכמות בעת ובעונה אחת.