מעטה צורני לשפה אדיכלית במבני ציבור

הדור שלנו, ברגעים ובפרפורים האחרונים לפני האדריכלות הוירטואלית – מתחיל בהתנסות בשימוש באדריכלות של משמעות, היינו שימוש במשמעויות ובתכנים אותם קשה להביע באמצעים המקובלים.

מעטה צורני לשפה אדיכלית במבני ציבור

 

 

 

מבוא

הדור שלנו, ברגעים ובפרפורים האחרונים לפני האדריכלות הוירטואלית – מתחיל בהתנסות בשימוש באדריכלות של משמעות, היינו שימוש במשמעויות ובתכנים אותם קשה להביע באמצעים המקובלים.

הדוגמא הבולטת ביותר היא המוזיאון היהודי בברלין, בו התמודד התכנון עם משמעות תופעת הריק, החידלון, האין, תוך שימוש במילים ובסמלים כמו "רחוב ללא מוצא" של וולטר בנימין, או השתיקה באופרה "משה ואהרן" של שיינברג ועוד.

במקביל, גישות אחרות הקשורות בעיצוב חופשי וחסר כיוון, או התרסה נגד כוח המשיכה, וקריאת תיגר לשימוש בקו ובזווית ישרה. גישות חדשניות אלו בתכנון מביאות אותנו האדריכלים למצב חדש בו נאלץ למצוא ולשכנע גופים ולקוחות בעלי שאר רוח וקומה, שיהיו מסוגלים להתמודד עם רעיונות המתאימים לדור אליו אנו מכינים את בניינינו ואת בנינו הבאים.

 

תהליך פיתוח גישות פדגוגיות חדשות מביא בעקבותיו תרגום אדריכלי לצורות והרכבים. במקביל, מתפתחות גישות אדריכליות וסגנונות עיצובים המשפיעים אלו על אלו.

 

המבנה האדריכלי נובע מההקשרים (סביבה, אמצעים), מחיבור צורה למשמעות ומהתחביר הפדגוגי.

 

תהליך התכנון מהווה מנוף לחשיבה יצירתית, מפדגוגיה לארכיטקטורה, פיתוח היבט חינוכי תוך יצירת צורות חדשות.

 

חוכמת האיזון היא בין חדש לישן, שימור ושינוי, ובין הדרישות הפונקציונליות והסגנונות החדשים.

 

דגמים שונים של בתי-ספר חדשניים מציעים מבנים ארגוניים שונים, שיטות ייחודיות להוראה ולמידה, תכנים וחומרי למידה מקוריים, מטאפורה של מבנה הציבור העתידי.

 

 

הקדמה

בכוונתי לנתח ולטפל בחלק האדריכלי של הבעיה, ולהציב את החזון בפרופורציה, שכן המעבר משנות ה-90 השבעות והעליזות לראשיתה של המאה הבאה, הכריח אותנו האדריכלים  לשנות כיוון, דרך.

זו אינה פואמה פדגוגית, זו פואמה של המציאות. החזון נשאר פדגוגי אך המציאות אדריכלית, תקציבית.

 

שינויים אלה גוזרים על כולנו ומחייבים אותנו למצוא דרכים אחרות מאלה שהורגלנו עד כה.

 

בצוק העתים אנו כיום בעידן חדש, מאה חדשה, עם בשורות אחרות, רזות, והפנים מופנות לפרויקטים מסוג Low budjet project  והכיוון הוא לא בילבאו של פרנק גרי, אלא מומא ניו-יורק של טניגושי, או ההנחיות החדשות של תחרות מוזיאון ת"א.

חד וחלק, קב ונקי. טדאו אנדו.

 

ומה הלאה? מה צופן לנו העתיד? האם נראה בתי ספר מעל מרכז מסחרי או לידו?

האם התקציב המיועד לבניה ציבורית יצומצם יותר או שיועבר כולו למימון פרטי?

 

 

קשה להשיב את כבודו האבוד של מבנה החינוך/ציבור, שהולך ונגזל ממנו עם פרוץ עידן ההפרטה הכלכלית, בו כל שימוש נמדד בכסף, והתקצוב המוקצה למבני הציבור לסוגיהם פוחת והולך.

 

 

 

 

חזון תחזית ומציאות:

 

            1. "מעמדו" של מבנה החינוך והציבור בקונטקסט העירוני אתמול והיום. הנגיסה והנסיגה.

              

            2. הפרדוקס המתקיים בתחום הבנייה הציבורית בין הפרוגרמה, התקציב והמוצר.

 

            3. הפער התקציבי והארכיטקטוני הגדל והולך בין מבני הציבור בהשוואה למבני ההייטק,                 המלונות, חברות הביטוח, הבנקים.

 

            4. שנות ה-90 העליזות וה"שבעות", לעומת צוק העתים בעשור הראשון של המאה ה-21.

 

            5. פלטפורמה כלכלית מכל סוג טרם גויעתה של הבנייה הציבורית.

               שילוב שימושים, צירוף פונקציות, עירוב פעילויות, הארכת משך שימוש, ועוד.

 

            6. פתרונות הקמה, הפעלה, השכרה, מכירת זכויות – תוצאות והשלכות.

 

 

אבני דרך

 

  1. סנט לואיס – 1972-פרוץ הפוסטמודרן. הריסת שכונת מגורים חדשה טרם אכלוסה        יאמאסקי(מגדלי תאומים).
  2. Made in Tokyo – כאוס מתמשך. בי"ס מעל מקדש, מתחת לבנק, לצד מחסן ועוד.
  3. תל-אביב – עטיפת תחתוני גוטקס לבניינים: נתיבי אילון תחילה,

 

 

עיצוב חזות מבני ציבור

 

  1. בהשראת Next מביאנלה ונציה – ומה הלאה? תכנים, צורות, כיוונים.
  2. האם עתיד מבני הציבור יהא בתוך / בצד / מעל / מתחת  למרכז מסחרי / קולנוע /טרמינל.
  3. האם פני מבני החינוך/ציבור לכיוון אנונימי/נייטרלי או ביטולן המוחלט

(Mvrdv, Moneo, Zumthor, Ito )

  1. האם יצירת קריות וקמפוסים מובילה להתחברות וארגון נכונים יותר –

     Foot print קטן יותר  ו-Left over יעיל יותר?

5. האם חזיתות זכוכית אחידות בכל היקף הבנין דוגמת סן-סבסטיאן למונאו, ברגנז לזומטור  

    ואחרים מרמזים על כיוון אחר?

    או מעטפת פח אחידה New metropolis לפיאנו?

6. האם הפשטות באוקווריום הזכוכית במדיאטק בסנדאי לטויו איטו, אומרת שכבודה של

    בת מלך פנימה?

7. פריצת הדרך במרכז פומפידו – האם  Culver Cityלמוס הוא שדה נסיונות נוסף?

                  או נחיתת האובייקטים בפארק דה-לה-וילט לגישתו של צ'ומי?

8. תחרות תכנון מומא ניו-יורק, בקונטקסט עירוני צפוף, האם פתרון טניגוצ'י המינימליסט

    משקף דרך למשפחת פתרונות?.

9. האם מבנים שאינם ציבוריים, זכאים לתואר בזכות עיצובם ומיקומם המיוחד?

    הול - אמסטרדם, באזל - תחנת מיתוג למוירן, טאקמאצ'ו - קיוטו, רוטרדם – גשר ואן ברקל   

    ומשרדי מכירות בטוקיו לפיאנו,  פראג - גרי 

 

 

 

 

         

 

 

 

 

 מבנה חינוך/ציבור עצמאי או משולב?

 

היום מבנה ציבורי עומד על מגרש, מטפל בעצמו, חי עם עצמו.

מגיע תורם ואומר אני רוצה ייחודיות שלי.

(טוקיו – וינולי, הירושי הרה – אוסקה, קיוטו).

 

מפעל הפיס המקים כיום את עיקר מבני הציבור, מכריז כי מבנים יוקמו רק על מגרשים נפרדים. יוצרים גדר, ספירה עצמאית, והכניסה דרך שער, ושעות קבועות.

חד-ערכי, חד ביתי, ולעתים גם חד-מיני (מקוואות).

ומכאן מגיעים למבנים שהם Stand alone אחד ליד השני ולא מתקשרים אחד עם השני.

מנוצלים רק ב-30% - 20% מהתפוסה. ניתן היה לחסוך שטחי ציבור ניכרים לו נמצאה דרך אדמיניסטרטיבית לתפעל אותם.

 

המבנה הציבורי נקרע בין שני קטבים.

הקוטב האחד, הותיק והמוכר, הוא המבנה הבודד STAND ALONE – הליכי תכנון מסודרים, בחירת אדריכל בתחרות, ואחזקתו וקיומו ע"י רשות ציבורית.

 

הקוטב השני הוא המבנה הציבורי הנבלע במרכזים כוללנים, Omni buildings, של פעילויות שונות באופיין ובמהותן. מתוכנן באמצעות יזם פרטי, נקרע בין תפקודים שונים, מתוחזק ומתקיים בפשרות.

בארץ מתחזקת המגמה למרכזים משולבים בפעילויות מעורבות, ביחוד עם הקמת מרכזי מימשל דוגמת באר-שבע.

 

בתי-ספר צורכים מנת שטח גדולה יחסית לגודל המבנה, "משכו אש" ליוזמות בתחום הבניה, אך נמנעו מטיפול בעודף השטח הפנוי.

 

 

לקמפוסים אוניברסיטאיים יתרון – יוצרים חללים יותר אינטליגנטיים, יותר רגישים ויותר מעשיים מבחינת תפקודם מאשר כל מבנה שהוא Stand alone . גם אופן ההתחברות לסביבה טוב יותר, וה-Foot print על הקרקע קטן יותר.

כתוצאה – ככל שבונים קמפוס יותר מאורגן ה-Left over יכול לשמש לצרכים אחרים.

 

דוגמא למשענת כלכלית שילוב מרכיבים יזמיים מסחריים במבנה חינוכי:

במכללה למינהל בראשון-לציון מתוכננות קומות מסחריות, הפונות בעיקר לרחוב החיצוני ולשכונה.

מעליהן קומות רב-תכליתיות משולבות לסטודנטים ולסביבה העירונית הסמוכה, כמו קולנוע,

אולמות ועוד.

אולמות כנסים וקונגרסים המשרתים את הקמפוס ואת העיר, מלווים ב"חוות מחשבים" במפלס

הכניסה הראשי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 יזמות במבני חינוך/ציבור.

 

הסבתו של מבנה הציבור לכיוון היזמי מביאה לשילוב פונקציות ציבוריות במתחם אחד או עירוב פונקציות ציבוריות עם מסחריות ואחרות:

 

1. לוצרן – מרכז קונגרסים וקונצרטים לז'אן נובל – גלריה לאמנות, מסעדות, חנויות, קונגרסים,   

               קונצרטים ועוד. Canopy וחדירת רצועות מי הים פנימה.

 

2. טוקיו – מרכז קונגרסים לוינולי. קומות מסחריות, מרכז תערוכות ותצוגה, רחוב עירוני

               ראשי בתוך מבנה.

 

3. פרוייקט עדן לגרמשאו – גן בוטני שהפך להיות אטרקציה תיירותית ומועסקים בו וסביבו

    כ-1000 איש.

 

4. פוטורוסקופ – פואטיה.  בדרום צרפת מבנים בצורות פוטוריסטיות. במקום שכוח אל

    נבנתה קריה עתידנית ובה מבנים בצורות פוטוריסטיות המשמשים אולמות הקרנה

    בשיטות חדשניות.  זו אחת הדוגמאות לשימוש במבני ציבור כמנוף.

    ליד נבנו אוניברסיטה, קרית מדע ובתי מלון, במקביל לזרימה גבוהה של תיירות

    ב"תסמונת בילבאו".

 

5. בריטיש מוזיאום לפוסטר – קירוי והכנסת "מרכיבים תומכים" מסחר, מסעדות, ועוד –

    בדומה ללובר לפאי.

 

 

 הפרטה ותוצאותיה

לתחום בנייה ציבורית באמצעות יזמים פרטיים חדרו שיטות הלקוחות מתחום המגורים: תכנון ביצוע,

בנין חוזר, דגמים מוכנים, תכנית מדף, בנייה להשכרה ומימון ארוך טווח מסוג  PFI, B.O.T. , ועוד.

 

 

נושא הבטחון הופך בהדרגה להיות גורם תכנוני חשוב, עם השלכות אדריכליות קריטיות.

כניסה צרה אחת מלווה בצואר – ונטורי, ובדיקות תיקים בכניסה למבנה ציבורי – מצמצמים את המשמעות המיוחדת של בניין ציבורי הפתוח לכל.

 

 

 

בשנות ה-60 בעידן הפוטוריסטי, החלו לחשוב על עתיד חדש של קפסולות Plug in, ושל ספירות ענקיות שבתוכן תהיינה ערים שלמות, חללים שסוגרים עולם ומלואו, מערכת חיים שלימה עם אוויר חדש ונקי, וכל הצרכים מסופקים במרוכז כולל מתקני חינוך, עבודה, תרבות ובילוי.  החלל המשותף הוא בועה המשותפת לכל.

 

 

שילוב, עירוב, חיבור ומעבר

    גישות פדגוגיות (קריות חינוך וקמפוסים) במעטה אדריכלי. מרכזי למידה, מרכזי חוויה ומוקדים            

    מוזיאליים בארץ ובעולם.

 

מתפתחת תודעת  מבני ציבור משולבים, בפונקציות מעורבות שאינן רק ציבוריות, או שאופן ציבורי עירוני כלשהו מתבצע דרכם, כדוגמת מעבר ציבורי חיצוני בתוך המבנה.(גלריה בשטוטגרט לסטרלינג)

 

 

 

 דרכים וכיווני פעולה כאמצעי לקיומם של מבני הציבור

א)         שילוב פעילויות מסחריות ציבוריות-וחינוכיות במבנה אחד

           יצירת מרכזים ומוקדי פעילות

           שילוב שרותים  ומיקוד ואינטגרציה בין שרותים                                                                                          

           יעול אספקת השרותים הגדלת משך שימוש והקטנת עלויות שימוש

           שיתוף בכח אדם, בארגון תכנון ובניה

                      שרותים אינטראקטיבים, ובתחומים רחבים.

            שילוב שרותים צבוריים מוסדיים במגזר הפרטי.

            טיפול  ביחס  בנוי /פתוח. בבתי הספר הגזמה בגודל השטח הפתוח.

                        הארכת  משך פעילות מוסדות חינוך וציבור ביממה ובשנה.

                        הקצאה מבוקרת של משאבים (קרקע, תקציב , תרומות) מול צרכים.

   הרכב שטחי הציבור בכפוף לאופי האוכלוסיה, גיל  או רמת הכנסה.

                      מניעת עומסים וניצול חסר והתאמה להרכבי אוכלוסיה שונים.

 

ב)         עירוב שימושים שונים במתחם אחד (חינוך ,מסחר, פרטי)

        סימון בתב"ע ובמיתאר שטחים בערוב שמושים.

         הכנה פרוגרמטית של עירוב שמושים

         בנית מסגרת ארגונית משותפת

         תקצוב והקצאה נפרדים לכל שימוש.

         הקמת מנהלת משותפת ארגונית וטכנית

         בניה והקמה בשלבים בשל תקצוב או הקצאה נפרדים לשימושים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סגנונות אדריכליים מובילים והשפעתם על תכנון מבני ציבור

ניתוח והבנת יצירות אדריכליות ודומיהן, מאפשר לנו לפרש את המעגל הבא של היצירות

בתחום מוסדות הציבור. ארבעה אדריכלים מייצגים 4 קוטבי קשת סגנונית: סטיבן הול, ליבסקינד,        פוסטר ופרנק גרי.

 

1.סטיבן הול:                 

   אור הוא המדיום הנבחר של ס. הול. באמצעותו דרך להבין את הארכיטקטורה.

   בכנסיית סט. איגנציוס בסיאטל, בהט-אוסטן באמסטרדם, ובכיאזמה בהלסינקי -        

   התייחסות לאור ולמרכיביו. "התנסות פנומנולוגית של החלל" לשנות את האופן בו הצופה                            

   חש ארכיטקטורה.

   הול, כמו ליבסקינד, משתמש בדרכים מתמטיות ואמנותיות (ספוג מנגר, מורטון פלדמן)  

   המאפשרות דרך חשיבה לתחושה באמצעות אדריכלות.                         

   השימוש באור באדריכלות לא חדש, אבל הטיפול במעברים ובעוצמה בקונטרסט ובטון –                    

   מאפשר מובן של מיסתורין, ושימוש בצבע משלים את הפעולה.

   בביקורי השונים בעבודותיו של סטיבן הול באמסטרדם, סיאטל, מאקוהרי בטוקיו ובהלסינקי עמדתי

   על הקשר המיוחד המשותף לסגנונו ולעבודותיו.

   בתעלת סינגל באמסטרדם הוסיף הול אגף למבנה קיים, של חב' הט אאוסטן.

   בלילה, המערכת החיצונית מאירה את כל המעטפת. בפנים, המשטחים הצבועים והמחוררים חופים     

   על חלק מהחלונות ומפזרים אור חיצוני ורך וחסר גבולות ברורים של חלון.

   כתוצאה נוצרת חשיפה של צבע פנים לחוץ, וחוץ לפנים.

   התנועה לאורך המבנה מעלימה או חושפת על פי הזוית של הצופה, מפגישה את המשטח עם הנפחי.

   פתחי האור לכיוון הנהר הסמוך, שוני בשעות התאורה ובעוצמתה – הפכו את הפנים למושתת-חוץ.   

   תזוזת "כתמי אור" על הקירות מהתקרה מוכיחה יותר מכל את השיטה.

   סטיבן הול השתמש בקונסטרוקציות מתמטיות כמו מנגר ספונג', שיש לה תוצאה פרדוקסלית של  

   הגדלת השטח.

   הוא הושפע גם ע"י הקומפוזיטור מורטון פלדמן משנות ה-50, שפתח שפת מוסיקה ייחודית ע"י   

   הגדרות פרמטרים שבהם מקריות קובעת את המוצר המוסיקלי.

   אחד הפרוייקטים המענינים שלו בתחום בנין ערים הוא בסין, נאנינג. עיר ירוקה. מארג מגורים סביב   

   ריאות ירוקות. מוסדות ציבור מרוכזים ב"הרים" מלאכותיים. בתי-ספר בקומות משולבות בפונקציות   

   שונות. "הר הידע", "הר השער",

   "הר התרבות" ו-4 "הרים" נוספים.

 

2.ליבסקינד

    בהתייחסות רציונלית מצמצם אדריכלות וחלל למינימום כדי להדגיש ביטוי מקסימלי.

    פרויקטים של ליבסקינד בנויים סביב חללים סגורים שאין אליהם כניסה.

    עבודות כמו עיר קצה, אמירה ביקורתית על הסדר הגרמני הטוב.

    מוזיאון יהודי – היעדרות דרך פרדוקסלית להדגיש נוכחות אדריכלית.

    מוזיאון אלברט וויקטוריה – טיפול בספירלה בהמשך לצורת הזיגזג.

    עבודות: מוזיאון ברלין, מנצ'סטר, לונדון, בר-אילן, דנבר, Ground Ziro בניו-יורק.

 

3.פוסטר:

    דוגמא מובהקת ומייצגת לאדריכלות ההייטק, ופרדוקסלית גם אדריכלות אקולוגית.

    עבודות: לונדון, איפסוויצ', הונג-קונג, נורייצ', ברלין, Ground Ziro .

 

4.פרנק גרי:

    גישה עיצובית ייחודית בטיפול במעטפת. שימוש במערכות ממוחשבות ומודלים פיזיים.

    "תסמונת בילבאו" ו"אפקט הדג".

    עבודות: פראג, סיאטל, בילבאו, לוס-אנג'לס, סנטה מוניקה, ירושלים.

   

 

 

 

 

אסיים בסיפור של ש"י עגנון מ"עד הנה":

מעשה באדריכל זקן שהיה חביב על הקיסר בשביל הארמונות  וההיכלות והמקדשים והמבצרים שבנה לו, שהיו נאים ומשובחים מכל הבנינים שבנו כל הקיסרים לפניו.

פעם אחת נתן הקיסר בידו לבנות לו ארמון חדש. יצאו שנים ולא נבנה הארמון, שהזקין האדריכל ולא הלך לבו אחר העצים והאבנים. התחילו  מזרזים אותו. נטל בד וצייר עליו צורת ארמון ועשה בחכמה שכל אחד ואחד רואה  בה ארמון ממש. שלח והודיע לקיסר שכבר נבנה הארמון.

בא הקיסר וראה והיה שמח שמחה גדולה, לפי שהיה הארמון נאה מכל הארמונות שראה מימיו. באו ולחשו לקיסר, אין כאן לא ארמון  ולא שמץ של ארמון, אלא צורה מצויירת על בד, שמע הקיסר וכעס.

אמר לו , אני רוממתיך מכל הבנאים והאמנתי בך אמונה גמורה ואתה עושה לי כך? עמד האדריכל משתומם, מה רע עשיתי?

אמר הקיסר, עדיין אתה שואל, לא די שלא עשית מה שפקדתי עליך אלא שרימית אותי

והעמדת צורה מחוקה במקום בניין. אמר האדריכל, צורה מחוקה אתה אומר? הבה ונראה.

הקיש באצבע על הדלת המצוירת, נפתחה הדלת ונכנס האדריכל ושוב לא יצא משם.