מבנה ציבור – צל כלכלי

עברה של אדריכלות מבני הציבור רווי עונג. הוקדשו לה מירב המאמצים, האמצעים ועיקר תשומת הלב. הפירמידות, הבזיליקה, הקתדרלה, היכל התרבות, הספריה, המוזיאון, ורבים אחרים היוו את העוגנים הדתיים, חברתיים ותרבותיים. אלו יצרו את הככרות שבסמוך, את המתוה העירוני, השדרות אליהן הובילו ואת המירקם הבנוי.

מבנה ציבור – צל כלכלי

הרצאה בועידה הארצית לאדריכלות 2003

 

מבוא

 

עברה של אדריכלות מבני הציבור רווי עונג. הוקדשו לה מירב המאמצים, האמצעים ועיקר תשומת הלב.

הפירמידות, הבזיליקה, הקתדרלה, היכל התרבות, הספריה, המוזיאון, ורבים אחרים היוו את העוגנים הדתיים, חברתיים ותרבותיים.

אלו יצרו את הככרות שבסמוך, את המתוה העירוני, השדרות אליהן הובילו ואת המירקם הבנוי.

 

צל כלכלי

 

נפל דבר בעידן הנוכחי, והמבנה העשיר, המגוון, ברחובה של עיר, הפך לחפץ עובר לסוחר, נבעט, וכל הממעיט במקומו – יבוא ויקום.

המעבר משנות ה-90 השבעות והעליזות לראשיתה של המאה הבאה, הכריח אותנו האדריכלים לשנות כיוון, דרך. זו אינה פואמה פדגוגית, זו פואמה של המציאות. החזון נשאר, אך המציאות אדריכלית, תקציבית.

בצוק העתים אנו כיום בעידן חדש, מאה חדשה, עם בשורות אחרות, רזות, והפנים מופנות לפרויקטים מסוג Low budjet project והכיוון הוא לא בילבאו של פרנק גרי, אלא מומא ניו-יורק של טניגושי.  חד וחלק, קב ונקי, טדאו אנדו.

מלחמת קיום והישרדות היא כיום מנת חלקם של מבני הציבור.

הכרח זה מוביל לחיפושי דרך על גבול הנואשות, במעטה המכונה PFI, BOT, מוצרי מדף, תכנית חוזרת ועוד.

בצל מגדלי משרדים של חברות ענק – הייטק ומלונות, בנק וביטוח, מצופים במלה האחרונה – מוטלים מבויישים מבני ציבור בני קומה על גבול "שימוש חד-פעמי".

הפער החזותי והאיכותי הגדל והולך בין מבני הציבור למבנים המסחריים.

שתי דוגמאות דומות:  פליפ ג'ונסון, דאלאס, בקפלה עגולה לבנה דמויית חלזון, על רקע מבני משרדים אימתניים.

בנויי דונאו בוינה, ברקע דומה – כנסיה בקופסא שחורה נבלעת בתוך קירות פיתוח סובבים.

דוגמאות מטאפוריות משקפות להידרדרות מבני הציבור.

הידלדלות הקופה הציבורית מחד וריבוי הצרכים מאידך, הובילו לצמצום גובר והולך באמצעים המוקצים לבנייה הציבורית. כפסע נותר בין "המכירה הפומבית" לכל המרבה, ובין השארתה של הבנייה הציבורית בידיים הציבוריות.

 

פסע קטן זה פתח ופיתח אפשרויות מכיוונים בלתי צפויים.  זכות הקיום מותנית מעתה

ביכולת יצירה, פיתוח כיוונים וחיפושי דרך, מילוי תוכן ונשמה.

היוצרים המובילים בתחומים אלו לא מחפשים גאוגרפיה בארכיטקטורה. לא המקום והקואורדינטות בלבד קובעים את אופיו. החדרת הנשמה לאופיו של בנין היא ממטרותיו של דיון זה, בדרך של הצגת יוצרים ויצירות, אדריכלים ובניינים, דומם וחי.

 

פלטפורמה

 

מכיוון אחר "נחטף" מבנה הציבור ע"י נשא כלכלי.  פלטפורמה המקצה לו את חופש הפעולה והפעילות, אך מגישה לו גם את האזיקים. תלות זו בצינור הנשימה מביאה לשילובם של מבני הציבור בתוך/מעל/ליד מכונות כסף לצורותיהן השונות: בטוקיו מונחות קומות שונות זו על גבי זו – חניון אוטובוסים, בנק, מכוני כושר וליווי, דירות ומקדש.

הספר TOKYO AS MADE מלמד עד אנה מגיעה סמיכות שולחנית זו.

 

חיפושי דרך אופייניים

 

אדריכלות המאפשרת חידוש וחיזוק מעמדו של מבנה הציבור, באופן המקצה בלעדיות לא משוכפלת, היא המזמנת גם את המשך קיומו.

סטיבן הול מכניס לתחום זה את המימד הנוסף, האישי, אותו מימד שחסר בדורות המשחזרים, משכפלים, משעבדים את המבנה לאל הכסף.

כליו של סטיבן הול הם מברשת וצבעי-מים. הסקיצות הנוצרות באלבומו/פנקסו מפיחות פן-חיים אחר למבנים נשואי דיוננו זה.

מבנה קפלה באוניברסיטת וושינגטון-סט.איגנציוס, מהווה אחת מגולות הכותרת של כיוון אדריכלי מיוחד זה. "שבעת בקבוקי האור בקופסת אבן"  הנוסכים את צבעם לאלומה משותפת, מעידים על כח עיצובי המייצר שפה אחרת, ובאותה נשימה מבקש לייצר דרך להבנת אדריכלות באמצעות האור והצבע. ביקורי במקום במיסת יום א', בצעידת כומר- אשה עם צלב עץ – נתן משמעות למלים "תוכן, צבע ונשמה".

תוספת אגף למבנה משרדים של חברת הט-אאוסטן מביא את מכחולו של הול לבדיקת השפעת אור משתנה על המתבונן. דרך מעניינת לשימוש בריכוזי אור משתנים בעוצמות ובפרקי יום שונים, תוך שימוש ברשתות וברקעים צבעוניים בהרכבים מיוחדים.

 

קבוצה אחרונה ומצטמצמת היא זו הנסמכת עדיין על שולחנו של התקציב הציבורי. אך גם עליה חלים כללי הישרדות. נסיונות התאמתה לאמצעי הקיום החדשים שאולים לעתים מהקבוצות שכבר חצו את הקו, למגזר הפרטי.

קשה להשיב את כבודו האבוד של מבנה הציבור ההולך ונגזל עם פרוץ עידן ההפרטה הכלכלית, בו כל שימוש נמדד בכסף, והתקצוב המוקצה למבני הציבור לסוגיהם פוחת והולך.

ומה הלאה? מה צופן לנו העתיד? האם נראה בתי-ספר ומוזיאונים מעל מרכז מסחרי או לידו? האם התקציב המיועד לבניה ציבורית יצומצם יותר או שיועבר כולו למימון פרטי?

 

הדור שלנו, ברגעים ובפרפורים האחרונים לפני האדריכלות הוירטואלית – מתחיל להתנסות בשימוש באדריכלות של משמעות, היינו שימוש במשמעויות ובתכנים אותם קשה להביע באמצעים המקובלים. הדוגמא הבולטת ביותר היא המוזיאון היהודי בברלין, בו התמודד התכנון עם משמעות תופעת הריק, החידלון, האין, תוך שימוש במלים ובסמלים כמו "רחוב ללא מוצא" של וולטר בנימין, או השתיקה באופרה "משה ואהרן" של שיינברג ועוד.

במקביל, גישות אחרות הקשורות בעיצוב חופשי וחסר כיוון, או התרסה נגד כוח המשיכה, וקריאת תיגר לשימוש בקו ובזווית ישרה. גישות חדשניות אלו בתכנון מביאות אותנו האדריכלים למצב חדש בו נאלץ למצוא ולשכנע גופים ולקוחות בעלי שאר רוח וקומה, שיהיו מסוגלים להתמודד עם רעיונות המתאימים לדור אליו אנו מכינים את בניינינו ואת בנינו הבאים.

 

תהליך פיתוח גישות תכנון חדשות מביא בעקבותיו תרגום אדריכלי לצורות והרכבים.

במקביל, מתפתחות גישות אדריכליות וסגנונות עיצובים המשפיעים אלו על אלו.

המבנה האדריכלי נובע מההקשרים (סביבה, אמצעים), מחיבור צורה למשמעות ומתחביר פרוגרמטי.

תהליך התכנון מהווה מנוף לחשיבה יצירתית, מפרוגרמה לארכיטקטורה, פיתוח היבט תכנוני תוך יצירת צורות חדשות.

 

המרחב

 

גוברת התופעה שאותם מבנים נבנים ברחבי תבל, ומשמעויות "מרחק" ו"מקום" משתנות מיסודן.

הגלובליזציה, בעקבותיה האדריכלות והאדריכלים נעים ונדים בעולם במימדים שלא היו מוכרים קודם, מביאה את הכל אל סף שולחנך, באריזות ובצורות שונות.

לנסיבות משתנות אלו יש השפעה מרחיקת לכת על ארכיטקטורה. מתקיימת יותר אוטונומיה יחסית של המבנים, וחוסר קשר לסביבה בה הם מוצבים.

 

חומרים

 

מתפתחות משפחות צורות פשוטות (קופסא, קוביה, גליל) וצמצום השימוש בחומרים: מתכת, זכוכית, עץ.  בולט מאד השימוש בזכוכית המחליף מעטפת חוץ, בדרגות שקיפות רבות המאפשרות בנוסף כמעט כל בידוד נדרש.  השימוש הרב בזכוכית מאפשר חופש פעולה תכנוני שלא היה.

בניגוד לפשטות החיצונית, מבנים רבים הם בעלי פנים מורכב.

 

חזיתות

 

עם ריבוי האמצעים בשדה הקונסטרוקציה והתכנון, החזיתות פותחות בפנינו עולם מרתק ומימדים חדשים.

מאידך, דורנו – בו המדיה מעבירה את האינפורמציה במהירות האור, מתאבחן גם בשינוי מהיר מאד של אופנות.

תופעות אלו בעלות השפעה על עולם הארכיטקטורה ומעניין לראות את הדרכים השונות בהן הארכיטקטורה מגיבה לגירויים אלה, בייחוד במבני הציבור.

האחת היא השימוש הגובר בזכוכיות מודפסות בצורות ובגוונים שונים, באופן המאפשר אמצעי תאורה ליליים מגבירים את עוצמת התגובה ומרחיבים את מרחב תגובה לסביבה ולתכנון עצמו.

 

דרך נוספת הן חזיתות-מדיה עם מסכים מוקרנים. חידוש השימוש בחזיתות אבן, בטון חשוף, לבנים ועץ – על אף מגבלותיו אצלנו – נעשה באופנים ובתצורות חדשות, במגמה לחזור ולהדגיש את "טבעיותו" של החומר, על רקע הסובב הוירטואלי. (ברלין שגרירות)

 

 

בין שתי מגמות קוטביות אלו מונחת גישה בסיסית – מעטפת המבנה מטופלת כאפידרמיס, עור, המהווה חלק מיציבות המבנה.

גישה זו מהווה מסר בצורות שונות, נעות ממסכים ציריים (פיווט) לאופקיים, או לוברים ניידים עד שבכות מזוגגות, לבידוד, הגנה, אך גם לשימוש ארכיטקטוני

 

קטבים במבני ציבור

 

היום מבנה ציבורי עומד על מגרש, מטפל בעצמו, חי עם עצמו.

מגיע תורם ואומר: אני רוצה ייחודיות שלי (טוקיו – וינולי, הירושי הרה – אוסקה, קיוטו).

 

מפעל הפיס המקים כיום את עיקר מבני הציבור, מכריז כי מבנים יוקמו רק על מגרשים נפרשים. יוצרים גדר, ספירה עצמאית, והכניסה דרך שער, ושעות קבועות.

חד-ערכי, חד ביתי, ולעתים גם חד-מיני (מקוואות).

ומכאן מגיעים למבנים שהם Stand alone אחד ליד השני ולא מתקשרים אחד עם השני. מנוצלים רק ב-20% - 30% מהתפוסה. ניתן היה לחסוך שטחי ציבור ניכרים לו נמצאה דרך אדמיניסטרטיבית לתפעל אותם.

 

המבנה הציבורי נקרע בין שני קטבים. הקוטב האחד, הותיק והמוכר, הוא המבנה הבודד Stand alone – הליכי תכנון מסודרים, בחירת אדריכל בתחרות, ואחזקתו וקיומו ע"י רשות ציבורית.

הקוטב השני הוא המבנה הציבורי הנבלע במרכזים כוללניים, Omne buildings, של פעילויות שונות באופיין ובמהותן. מתוכנן באמצעות יזם פרטי, נקרע בין תפקודים שונים, מתוחזק ומתקיים בפשרות.

בארץ מתחזקת המגמה למרכזים משולבים בפעולויות מעורבות, ביחוד עם הקמת מרכזי מימשל דוגמת באר-שבע.

 

בתי-ספר צורכים מנת שטח גדולה יחסית. "משכו אש" ליוזמות בתחום הבניה, אך נמנעו מטיפול בעודף השטח הפנוי.

לקמפוסים אוניברסיטאיים יתרון – יוצרים חללים יותר אינטליגנטיים, רגישים ומעשיים מבחינת תיפקודם מאשר כל מבנה שהוא Stand alone. גם אופן ההתחברות לסביבה טוב יותר, וה-Foot print על הקרקע קטן יותר. כתוצאה, ככל שבונים קמפוס יותר מאורגן ה-Left over יכול לשמש לצרכים אחרים.

 

דוגמא למשענת כלכלית, שילוב מרכיבים יזמיים מסחריים במבנה חינוכי:

במכללה למינהל בראשון-לציון מתוכננות קומות מסחריות, הפונות בעיקר לרחוב החיצוני ולשכונה. מעליהן קומות רב-תכליתיות משולבות לסטודנטים ולסביבה העירונית הסמוכה, כמו קולנוע, אולמות ועוד.

אולמות כנסים וקונגרסים המשרתים את הקמפוס ואת העיר, מלווים ב"חוות מחשבים" במפלס הכניסה הראשי.

 

 

 

 

 

אפשרויות, אמצעים וכיווני פעולה

 

מבני ציבור "נולדו" לעצמאות. מוזיאון במגרש, בי"ס במשנהו, היכל תרבות בנפרד, והכל מתוקצב מקופה ציבורית.

צוק העתים מכתיב מהלך של עירוב שימושים, שילוב פעילויות, יצירת מרכזים משותפים, יעול והגדלת משך שימוש, שיתוף בארגון, ניהול ובכח אדם.

משמעותם של אלה זרה לאופי הפרטני המוגדר של מבני הציבור המקובלים ומובילה את האדריכלים לפתרונות קרובים לאלה של שנות ה-60 – המגה-סטרוקטורה, פלג-אין, ספירות ענקיות ועוד. ערים סטליטיות הובילו מהלכים אלו דוגמת מילטון-קינס, קמברנו, רונקורן באנגליה, או מרן-לה-וולה, איברי סט.קוונטין אברי ואחרות סטליטיות לפריז.

 

התרשמותי היתה בעיקר מריבוי הנסיונות שנעשו בערים השונות, ומידת שילוב פונקציות תרבותיות ופדגוגיות בהרכבים מסחריים ועסקיים. הרצון להחיות מרכז בכל שעות היממה, הצורך להשתמש באמצעים רב-תכליתיים, והיכולת הכלכלית המשתנה מובילים לנסיונות רבים ולחיפושי דרך מתמשכים.

 

פתרונות מעניינים יותר מתרחשים בארצות בהן תשומת לב רבה מוקדשת לתכנון ולעיצוב.

ביקורי האחרונים בפינלנד, ובנפרד בהולנד ובאוסטריה, בהתמקד במוסדות ציבור, הראו תחילתו של תהליך.

בית-ספר בוינה בתכנונו של הנס הוליין, מעל אוטוסטרדה ובתוך מגדלי מגורים ומרכז עסקים – מוכיח הכל.

הפיכתם של מתקני נמל באזורים שונים סביב הלסינקי לגלריות, משרדים ומכללות – חלקן פרטיות – מוכיח עד כמה ניתן להרחיק לכת בנסיונות שילוב ועירוב אלו.

יקב בן 900 שנה מתחת לכרם מניב, הפך לאחרונה למרכז מבקרים מעל הקרקע, בתכנונו של סטיבן הול.

מבנה שנחנך לאחרונה ימים לפני ביקורי בו, מוכיח עצמת שילוב מרכיבים חזותיים ושימוש בכל חמשת החושים להרכבת חוויה ותופעה מיוחדים אלו.

משחקי הצורות והחומרים בידיו של אריך ון-ארגראט, בוגר מקאנו, הופכים מבני ציבור למרכזים מורכבים הכוללים נשאים כלכליים ומסחריים. כך מרכז מבקרים בארנהם, ובו טיפוסי חומרים וסגנונות בניה אדריכליים שלובים באלמנטים מסחריים. בדומה, ובתכנונו עם שותפים בפקולטה לניהול וכלכלה באוניברסיטת אוטרכט, מבנה הסמוך לאדוקטוריום של אומה.

 

פתרון מעניין במיוחד, גם צורני, נעשה בעיר גראז בדרום אוסטריה. מבנה חלזוני, מוזיאון לאמנות מודרנית, של פיטר קוק, בפינת רחוב ונהר, מחובר למבנה קיים שהפך למוזיאון צילום – יצר חיבור מורכב של פונקציות מסחריות וציבוריות. מולו ובתוך הנהר יצר ויטו אקונסי (ידידו ושותפו של סטיבן הול) מרקם מתכתי מרחבי תלוי מעל המים, מחובר לשתי הגדות בגשרים תלויים

 

 

 

 

 

סיכום

 

עירוב שימושים שונים במיתחם אחד מתאפשר תוך הכנה פרוגרמטית של עירוב, סימון בתב"ע ובמיתאר אתרים מעורבים, תקצוב והקצאה נפרדים ומשולבים, הקמת מינהלת משותפת, אפשרויות הקמה בשלבים בהתאמה לתקציב.

 

שילוב פעילויות בשונה מעירוב שימושים במבנה אחד, מתאפשר תוך יצירת מוקדי פעילות, שילוב שירותים ואינטגרציה בין שירותים. יצירת אינטראקציה בין שירותי המשתמשים, הארכת משך ויעילות שימושים, מניעת עומס וניצול חסר בהתאמה לצרכים.

 

 

יוזמות במבנים משולבים בעולם

 

הסבתו של מבנה הציבור לכיוון היזמי מביאה לשילוב פונקציות ציבוריות במתחם אחד או עירוב פונקציות ציבוריות עם מסחריות ואחרות.

 

לוצרן: מרכז קונגרסים וקונצרטים לז'אן נובל – גלריה לאמנות, מסעדות, חנויות,

         קונגרסים, קונצרטים ועוד. Canopy וחדירת רצועות מי הים פנימה.

 

טוקיו: מרכז קונגרסים לוינולי. קומות מסחריות, מרכז תערוכות ותצוגה, רחוב עירוני ראשי

         בתוך מבנה.

 

פרוייקט עדן לגרמשאו – גן בוטני שהפך להיות אטרקציה תיירותית ומועסקים בו וסביבו

                                 כ-1000 איש.

 

פוטורוסקופ – פואטייה: בדרום צרפת מבנים בצורות פוטוריסטיות. במקום שכוח-אל

                                נבנתה קריה עתידנית ובה מבנים בצורות פוטוריסטיות

                                המשמשים אולמות הקרנה בשיטות חדשניות. זו אחת הדוגמאות

                                לשימוש במבני ציבור כמנוף.

                                ליד נבנו אוניברסיטה, קרית מדע ובתי מלון, במקביל לזרימה

                                גבוהה של תיירות ב"תסמונת בילבאו".

 

בריטיש מוזיאום לפוסטר: קירוי והכנסת "מרכיבים תומכים" מסחר, מסעדות, ועוד –

                                בדומה ללובר לפאי.

 

 

הפרטה ותוצאותיה

 

לתחום בניה ציבורית באמצעות יזמים פרטיים חדרו שיטות הלקוחות מתחום המגורים: תכנון ביצוע, בנין חוזר, דגמים מוכנים, תכנית מדף, בנייה להשכרה ומימון ארוך טווח מסוג PFI, B.O.T. , ועוד.

 

נושא הבטחון הופך בהדרגה להיות גורם תכנוני חשוב, עם השלכות אדריכליות קריטיות. כניסה צרה אחת מלווה בצואר – ונטורי, ובדיקות תיקים בכניסה למבנה ציבורי – מצמצמים את המשמעות המיוחדת של בניין ציבורי הפתוח לכל.