הרצאה בנושא בחירה חופשית

המושג של בחירה מתקיים בכל מסכת החיים. החל מאברהם אבינו והנסיונות. הבחירה באמצעות החושים ולא רק באמצעים רציונליים היא מתקיימת. אנו נוטים לשייכה בעיקר לתחומי האמנות והקולנוע, ואז שיפוט רציונלי (מאוחר יותר) שכלתני.

הרצאה בנושא בחירה חופשית

 

המושג של בחירה מתקיים בכל מסכת החיים. החל מאברהם אבינו והנסיונות.

הבחירה באמצעות החושים ולא רק באמצעים רציונליים היא מתקיימת.

אנו נוטים לשייכה בעיקר לתחומי האמנות והקולנוע, ואז שיפוט רציונלי (מאוחר יותר) שכלתני.

חלק מכלי הבחירה החופשית קשורים בחינוך, במשמעת העצמית ובכל יתר שספגנו.

הם לפיכך מונעים אוטומטית ולגביהם ניתן לומר כי חופש הבחירה מצומצם.

נותר חלק אחר שלגביו מתקיים באופן טהור ומלא אותו רובד בחירה, בו ההתלבטות אמיתית, מלאה ושלימה.

אני מבקש לבחון מקורות והתייחסויות של גדולים, שנסחפו למערבולת הכתובים הלא ברורים, ונדרשו לקבוע עמדה עקרונית.

אין ספק שדעתו של כל אחד מושפעת מאופיו, נסיונו, אישיותו וכיו"ב, אך התורה לא בוררת במלים כדי לקבוע בצורה ברורה ומעשית את הבעיה, כי אם משאירתה עם קצוות פתוחים באופן שניתן, וכאילו מתבקש ומומלץ, להציג עמדות נבדלות כ"כ. כמו עמדתו הצפויה של הרמב"ם, כפי שבהמשך נמצא גם דעות עקביות של אחרים, כמו קרשקש, אור החיים ועוד.

אלו גם אלו, מייצגים ומרחיבים מאד את קשת אפשרויות הבחירה.

 

את ההקשר האישי לאליעזר נמצא בארכיאולוגיה עם ההצלחה בבחירת כלתו. וכשנגיע להסטוריה, נראה כי גם בחירותיו האחרות, כמו קביעת דמות הרחמן האמיתי במשפחה, האב הדואג ומקיים, החושש  והמאזן, המעמיק חקר ומלטף, ועוד ועוד.

ומארכיאולוגיה דרך ההסטוריה למציאות – אלו הם הפירות, התוצאות, השורה התחתונה. כמו רצה לומר: אמור לי מי ילדיך ואומר לך מי אתה (במלעיל).

ומכאן לדיון מפורט יותר בנושא הבחירה. האם יש חופש כלל לבחור, או שזו בחירה כפויה, כמו בעירק טרם נפילה, ועוד.

הבחירה המתקיימת אצל כל מי מאתנו לגבי כל מה משלנו, יוצרת מצב תמידי של החלטה.

הצורך לבחור כמו גם ההנאה שבבחירה ובתוצאותיה, מחלקים את יצירי האדם הנאבקים בתכונה זו על פי אופים. ולכאן מעמידה התורה בכל עוצמתה את הצורך החיוני בהחלטה.

 

 

 

מתוך "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע" מאת פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל

 

פרשת "ראה" – ברירת הבחירה

 

פתיחה: לאחר ההקדמה הגדולה והחמורה בסדרות "דברים", "ואתחנן" ו"עקב", פותח משה רבנו בסדרת "ראה" בהרצאת המצוות, התופסת את עיקר חומש "דברים".

שלושת הפסוקים הראשונים של "ראה" מפרידים בין הוראות כיבוש הארץ וההתנחלות שבאו לפני כן בסדרת "עקב", לבין פירוט המצוות המעשיות ההולך ונמשך דרך כל חומש "דברים" עד לשתי הסדרות האחרונות של פרידת משה מעל ישראל.

פסוקי פתיחה אלה הם מעין הפגנה גדולה, שהרי מבחינה פורמלית לא ניתן בהם כל צו, אולם מוצגת כאן האלטרנטיבה הגדולה – "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה", (י"א, כ"ו) ומשה רבנו מפרט: "את הברכה" שהיא ההישמעות לדבר ה', "והקללה" שהיא הפרת דבר ה', והוא מעמיד את האדם בפני הכרעה שאין חמורה ממנה, בין מצוה לבין עבירה, בין טוב לרע, וכורך בזה גם את האלטרנטיבה בין שכר לעונש.

המשכה של ברירה זו וצו ההכרעה בין שתי האפשרויות, מצוי בסדרת "נצבים" סמוך לסוף החומש, שבה חוזרים אנו וקוראים: "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים" (ל', י"ט).

 

"אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה"

 

כאשר קוראים אנו בפתיחת הסדרה – "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה", לכאורה מדובר כאן על בחירה; אולם רבים מתעלמים מכך שכאן מוצגת לאדם הדרישה הגדולה לבחור, אולם יחד עם זאת לא ניתנה לו כל הבטחה שהוא יכול ומסוגל לבחור, ונושא זה של היכולת לבחור (הבחירה החופשית) הוא מן הבעיות החמורות ביותר.

כמובן שגם לא נאמר שהאדם איננו יכול לבחור, והדרישה המוצגת כאן קיימת ועומדת, בין שהאדם מסוגל למלאה ובין שאין הוא מסוגל למלאה, וזוהי הבעיה הגדולה הנידונה הן בעולם בעלי האמונה ביהדות, שבה חלוקים גדולי המאמינים, והיא קיימת ועומדת גם בתחום ההגות הפילוסופית, אשר גם בה חלוקות דעות גדולי הפילוסופים בכל הדורות וגם בימינו;  ---

 

 

 

 

 

"אור החיים" על הביטוי: "לפניכם ברכה וקללה"

 

בהקשר לפסוק הפתיחה מעיר ר' חיים בן עטר בעל "אור החיים", הערה מפתיעה ביותר הן מבחינת תוכנה ויותר מכך מבחינת האדם המעיר אותה – המתייחסת לפסיכולוגיה האנושית. הרב מאריך מאוד בדבריו, ותחילה אקרא באוזניכם קטעים מהם, ולאחר מכן נוסיף עליהם עיונים משלימים, וזו לשונו: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה", צריך לדעת למה אמר לשון ראיה על הדברים, ולמה לשון יחיד כיון שכל הפרשה בלשון רבים;

וניראה שהכוונה…

 

 

המחלוקת בנושא הבחירה החופשית

 

בשאלה גדולה זו, הדעות נחלקו כאמור בכל המחנות, ואין הענין כפי דעתם של תמימים, הסוברים שהקו המפריד עובר בין האמונה הדתית לבין הגישה הכפרנית, משום שקיימות גם תפיסות דתיות אמוניות עמוקות המקבלות עליהן את רעיון הגזירה הקדומה הנגזרת על האדם, ולא רק מבחינת גורלו אלא גם מבחינת הכרעותיו האישיות הרוחניות העצמיות, ולעומת גישה זו קיימים הוגי דעות ובעלי מוסר אתאיסטים, המתנגדים בחריפות לאמונה הדתית, והם בונים את כל עולמם הרוחני על האמונה בחופש הבחירה של האדם.

בעולם בעלי האמונה, הרמב"ם הוא הנציג המובהק התומך בקיצוניות ברעיון הבחירה החופשית של האדם, אותו הוא מעמיד בראש סולם הערכים האמוניים והאנושיים. אולם כנגדו ולעומתו מוצאים אנו את המאמין הגדול קרשקש, אשר לפי תפיסות מסויימות מוחזק אדוק באמונה יותר מאשר הרמב"ם, אולם אף על פי כן אין אדיקותו מונעת בעדו מלשלול את הבחירה החופשית, ועמדתו היא דטרמיניסטית מובהקת.

 

 

הסתמכות על פסוקי המקרא

 

ברירת הברכה והקללה מנוסחת בסדרת "ראה" בניסוח: "את-הברכה אשר תשמעו אל-מצות ה' אלהיכם… והקללה אם-לא תשמעו אל-מצות ה' אלהיכם" (י"א, כ"ז-כ"ח).

בדברי משה האחרונים בטרם מותו אנו קוראים: "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל', י"ט)

 

 

שתי תביעות אלה של משה רבנו בפתח הרצאת מיצוות חומש "דברים" ובסיומו, מעמידות את הדוגלים ברעיון… לתמוך בגישה שלפיה עצם העמדת נושא הבחירה בפנינו מתפרשת כעדות ואסמכתא ברורות לכך שמבחינת האמונה הדתית ניתנת לאדם בחירה חופשית.

לאמיתו של דבר ענין זה הוא עמוק הרבה יותר מכפי שהוא ניראה במבט ראשון, ואין זה מקרה שגם בעולם האמונה הדתית, בדומה לקיים בעולם ההגות הפילוסופית האתאיסטית, חלוקות הדעות בנושא זה.

התרשמות זו באה גם מתוך הסתמכות על כגון דברי הנביא יחזקאל שהיו לעיקר תפילת "נעילה" של יום-הכיפורים, ובהם מדבר הוא על אחריותו האישית של האדם על מעשיו, והנביא אף פונה בקריאה נמרצת לשוב בתשובה, כנאמר: "אמר אליהם חי-אני נאם אדני אלהים אם-אחפץ במות הרשע כי אם-בשוב רשע מדרכו וחיה, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל" (יחזקאל ל"ג, י"א)

על פסוקים אלה ניתן להוסיף גם את כל האזהרות מפני הרע המובאות בתורה ובנביאים, לרבות כל יעודי השכר לעושי הטוב, דברים שבעיני רבים אינם מוצדקים ומובנים, אלא אם כן ברור מלכתחילה שהאדם חופשי בבחירתו שהרי לא תיתכן הכרעה בין אפשרויות אלא כאשר טרם הוכרע הדבר וגם קיימת בחירה. - - -

אם נעיין בפסוקי הפתיחה של "ראה", נמצא כי מדובר בהם על כך שבפני האדם מוצגות הברכה והקללה בצורה של הליכה בדרכי-ה' וסטייה מדרכי-ה', אולם עצם המושג בחירה איננו מופיע; וגם אם נאמר כי מלשון הכתוב משתמע שחובה על האדם לבחור, עלינו לדייק ולומר שאף על פי כן בשום פנים לא נאמר שיש ערובה וודאות שהאדם אמנם מסוגל לבחור; ואפילו באותם פסוקים ב"נצבים" המרחיבים את הנושא, ובהם נאמר במפורש – "ובחרת בחיים" (ל', י"ט), אנו קוראים שהאדם מצווה לבחור בחיים ובטוב, אולם גם כאן לא ניתנת כל ערובה שהוא מסוגל לכך, ואנו עומדים בפני אחד העניינים העמוקים ביותר בתורת הערכים הן לגבי הערכים הדתיים הן המוסריים.

כל מפרשי המקרא כקדמונים וכחדשים, שמים לבם למבנה האסימטרי של הוראת הבחירה ב"ראה", שהרי על הברכה נאמר: "אשר תשמעו אל-מצות ה' אלהיכם", ואילו לגבי הקללה נאמר: "אם-לא תשמעו"; כלומר הפסוק השני מציג במפורש אלטרנטיבה, שהרי בקוראנו – "אם-לא תשמעו", משמע שקיימת גם האפשרות של "תשמעו"; אולם כיצד ראוי להבין את הפסוק הראשון, שבו הניסוח הוא: "אשר תשמעו"?

האדם מצווה אמנם להתאמץ ולעשות כל שביכולתו כדי לבחור בברכה ובחיים, אולם השאלה נותרת במקומה, האם האדם חופשי ובן-חורין לעשות את

 

המצווה עליו? ומבחינת פסוקי המקרא העוסקים בנושא אדיר זה, לא ניתן לומר בוודאות מה משמעותם, והדבר איננו כלל ודאי, ואם ללכת בעקבות "קהלת", נוכל לומר כי אין האדם שליט ברוח רצונו לרצות בין שתי דרכים המוצגות לפניו כאלטרנטיבות.

 

על משמעות ציווים שלא ניתן לקיימם

 

יכול אדם לשאול את השאלה הגדולה, האם תיתכן בכלל משמעות לציוויים שעליהם מצווה האדם, כאשר אין ביכולתו למלאם ולקיימם?

לגבי שאלה זו קיימות סברות עמוקות הן דתיות ואף אתאיסטיות מוסריות, שלפיהן קיימת משמעות גדולה מאוד לציוויים שהאדם מכיר בהם שהם מוטלים עליו, גם אם אין ביכולתו למלאם, ולא רק מבחינת גורמים חיצוניים שהם בגדר אונס המונע בעד האדם מלמלאם, אלא אפילו האדם יודע שהוא מטבעו איננו מסוגל לקיימם, והמשמעות הדתית או המוסרית שיש לצו שהאדם מכיר בו איננה פוקעת לעולם.

ניתן לומר שהאדם באשר הוא יצור בעל תבונה ופועלים בו גורמי רצון, בעייתו הגדולה ביותר היא שהוא עומד בפני משימות, תפקידים וחיובים, שאין כל ערובה או ודאות שהוא מסוגל להגשימם, אולם אף על פי כן, באשר הוא מסוגל להבין שהם מוטלים עליו, הריהם תקפים לגביו, ובסיטואציה נפשית כזאת עליו להתאמץ לחתור להגשמת משימות אלה ולהיאבק על קיומן, גם בלי לדעת באם יצליח במאבק נצחי זה.

 

בעלי אמונה דטרמיניסטים

 

בין גדולי הוגי האמונה ביהדות קיימים אלו שיגידו במפורש כי על האדם מוטל החיוב העצום לבחור בברכה ובחיים, וייתכן שזוהי הבעיה הגדולה של האדם, שמוטל עליו להאבק נגד המציאות גם אם אין בכוחות להתגבר עליה, ועצם מאמץ זה שהוא משקיע במאבקו הוא הביטוי העליון של האמונה.

להבדיל מן הגישה התועלתנית, מהותה של כל גישה ערכית לבעיות האדם, אינה אלא בכך שהאדם מועמד בפני מטרה שאליה חייב הוא לחתור מן המציאות אל מעבר למציאות, אף אם אין היא מעוגנת במציאות, וגם אם אין כל ערובה למימושה או הבאתה לרמת שלמות.

אם זה דינם של ערכים כגון צדק, חירות, אושר, הגינות, שיוויון וכו', הנובעים מן התודעה האנושית, על אחת כמה וכמה יפה כוחו של עיקרון זה לגבי המשימה הדתית, הוי אומר – התביעה המוצגת לאדם לעשות את "הטוב והישר בעיני ה'".

 

 

בנושא "ובחרת בחיים"

 

סדרת "נצבים" מסתיימת בפסוקים האדירים: "ראה נתתי לפניך היום את-החיים ואת-הטוב ואת-המות ואת-הרע" (ל', ט"ו), ובהמשך: "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למן תחיה אתה וזרעך" (ל', י"ט), ודברים אלה הם מעין חזרה על מה שנאמר כבר בסדרת "ראה": "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" (י"א, כ"ו).

פסוקים אלה מבטאים תמציתה של אחת הבעיות הגדולות ביותר, בכל התרבויות ובכל התקופות, המעסיקה את ההגות הפילוסופית, המשפטית, המוסרית, וביותר מכל באמונה הדתית.

מוצגת כאן לפנינו בכל חריפותה בעיית "חופש הבחירה", והוגי דעות ובעלי אמונות שונות כרכו בבעיה זו את הבנת עצמם ואת שיפוטם לגבי מהות האדם, לרבות תפיסות אמוניות דתיות על מעמד האדם בפני האל, ואף תורות מידות וערכים.

אם נשים לבנו לפסוקים אלה ומה שנאמר בהם במפורש, נמצא שאמנם ניתן לאדם הצו הגדול לבחור, והוא גם נידרש לבחור, אולם לא ניתנה לו כל ערובה שהוא מסוגל לבחור;

ומיד מתעוררת השאלה החמורה והנוקבת, האם יש משמעות בהטלת חיוב שייתכן שאין האדם מסוגל למלאו, והאם האדם כיצור בעל תבונה העומד בפני חיוב כזה, יכול לפי עומק הבנתו להכיר בכך שצו זה הוא משמעותי לגביו, או שמא הוא בן-חורין להתעלם מחיוב זה, שהוא אולי מעבר לכוחו האנושי?

 

האמנם בחירה חופשית? בנושא זה ניתנו תשובות שונות על-ידי הוגי הדעות הן בין המאמינים והן בין הכופרים, והשאלה המרכזית היא: האם האדם בן-חורין להכריע על עמדתו, והאם הוא אדון לעצמו, והאם המושגים כגון רצון-חופשי או בחירה-חופשית, מתיישבים עם הבנתנו את המציאות הטבעית, בה כל דבר ודבר מתחייב מן הדברים האחרים שבאותה מציאות?

קיימת הדעה כי אין משמעות ומובן לחיובים, אלא אם כן האדם מסוגל לקיימם, ובין בעלי האמונה הגדולים זוהי דעת הרמב"ם, - - -

לעומת זאת יש לנו בין המאמינים הגדולים את ר' חסדאי קרשקש, שאיננו מקבל את הדעה בענין בחירתו החופשית של האדם, אולם יחד עם זאת הוא תופס בכל עומקה את משמעות הדרישה המוצגת לאדם לעבוד את-ה', וענין מודעותו זאת של האדם כשלעצמה, יש לה משמעות דתית ומוסרית עמוקות ביותר.

 

 

 

קרובה לדעתו של קרשקש, היא גם דעת ברוך שפינוזה, השולל מן האדם את הבחירה החופשית, אולם יחד עם זאת גם הוא רואה במודעות והבנת דרישה זו, סגולה אנושית גדולה וברת משמעות.

 

על המחלוקת בנושא הבחירה:

 

הטוענים לבחירה-חופשית מצביעים לעתים על פסוקים אלה שהבאנו כראיה ועדות לכך, כי מתוך לשון הכתובים בתורה משתמע שהאדם חופשי בבחירתו. אולם אם כך היה הדבר ובאותה פשטות כפי שהדברים נראים במבט ראשון וחטוף, הרי בעולם האמונה ביהדות, לא היו מתעוררים בנושא זה, כל אותם חילוקי הדעות בין בני אדם שהתורה היא נר לרגלם ואור לנתיבתם, וכפי שראינו חילוקי דעות אלה נתעוררו והם קיימים, ומכאן משמע שאין הדברים פשוטים כלל וכלל.

מצויים כאלה וביניהם נימנים גדולי ההגות האנושית, הסוברים כי משמעותו של כל צו בין אם מדובר בצו-דתי, או אפילו צו-מוסרי, מותנית בכך שהאדם מסוגל לקיימו, ואמנם כזו היתה דעתו של הרמב"ם - - -

 

אולם יחד עם זאת אנו קוראים גם את הגישה, לפיה קיים תוקף מוסרי גם בהטלת חיוב שאין אדם יכול לעשותו, כאשר האדם מודע לכך שאין הוא בן-חורין להתעלם ממנו, ושמא לכך נתכוון התנא רבי טרפון במאמרו – "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן-חורין ליבטל ממנה" (אבות ב', ט"ז).

מישנה זו ניתן לפרשה כי מדובר במלאכה שאין ביכולתך לגומרה, באשר היא משימה מעבר ליכולת האדם לממשה בפועל.

 

גישה תמימה אומרת כי כאן עובר הקו המפריד, בין האמונה הדתית לבין התפיסה הנטורליסטית האתאיסטית, המושתתת על ראיית הסיבתיות בה כרוכים וסמוכים זה לזה כל העניינים שבמציאות, וכי האדם לא רק במובן הפיזי אלא גם במובן הפסיכי, אינו אלא חלק של אותה המציאות הטבעית; אולם לאמיתו של דבר אין זה נכון, וחילוקי הדעות בנושא זה חוצים את עולם האמונה ואת עולם הכפירה כאחת.

 

לפי תפיסה מסוימת, בימות-המשיח ייפסקו הקונפליקטים בקרב האדם עצמו, והוא ישוחרר מן הצו לבחור, זאת משום שדרך הטוב תהא סלולה בפניו, והוא ילך בה מטבעו, ולא יהא מקום להכרעה רצונית, ומשום כך, ימים אלה הם ימים שאין בהם חפץ, ואין בהם לא זכות ולא חובה.

 

 

מדברי מדרש אלה משתמע, כי דוקא משום היות האדם יצור בעל תבונה, זוהי זכותו הגדולה ומוטל עליו לבחור, או לפי דעה אחרת מוטל עליו המאבק להתאמץ  לבחור, גם אם אין הוא מסוגל לכך.

במובן העמוק ביותר זוהי כל המשמעות של תורה ומצוות, הוי אומר, החובה המוטלת על האדם להאבק למען הבחירה בחיים ובטוב, ומה שנאמר באופן ברור ביותר הוא, שהטוב הזה שהאדם מצווה לבחור בו, גלום בציוויי התורה.

 

 

"כי המצוה הזאת… לא-נפלאת היא ממך"

 

בסיומה של "נצבים" וכהקדמה לציווי האדיר לפיו מצווה האדם לבחור – "ראה נתתי לפניך היום את-החיים… ובחרת בחיים" (דברים ל', ט"ו, י"ט) באה פרשה קצרה בת ארבעה פסוקים, המגדירה את נושא הבחירה וכיצד יש לחתור למימושו.

נאמר בה כי הטוב איננו מצוי בשמים ואף לא מעבר לים: "לא בשמים היא לאמר מי יעלה-לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה: ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר-לנו אל-עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה: כי-קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו" (דברים ל' י"ב-י"ד)

 

רש"י מצטט בהקשר לכך את הגמרא (עירובין נה) "שאילו היתה 'המצוה' (שהיא התורה) בשמים, היית צריך לעלות אחריה וללומדה, ואילו היתה מעבר לים – לעבור אחריה וללומדה".

 

'בעל הטורים' בחריפותו מוצא כי במילים – "מי יעלה לנו השמימה", ראשי-התיבות נותנים את המלה 'מילה', ואילו סופי-התיבות נותנים את שם הוי"ה, והוא מוסיף: "לומר אינו יכול לעלות אל ה' אם לא שיהא נימול"; בדומה לאברהם-אבינו שנעשה היהודי הראשון, בקבלו עליו את מצות המילה כפי שנאמר לו: "התהלך לפני והיה תמים; ואתנה בריתי ביני ובינך" (בראשית י"ז, א-ב), כהקדמה לנסיון העקידה.