הרצאה בכנס אדריכלים – "קליל"

הכותרת האירונית "לכתוב במים" היא, כמו קורביזיה, יותר אמן מארכיטקט, בהקדמה לספרו "עידון והשתרגות" משמשים פלטפורמה למסעו. אדריכלות קשורה למקום בשונה ממוסיקה, ציור, פסל, צילום, ספרות. הקונסטרוקציה (לא הניידת) משתרגת עם המקום.

הרצאה בכנס אדריכלים – "קליל"

י"א בניסן 20.4.05

 

 

הכותרת האירונית "לכתוב במים" היא, כמו קורביזיה, יותר אמן מארכיטקט, בהקדמה לספרו "עידון והשתרגות" משמשים פלטפורמה למסעו.

אדריכלות קשורה למקום בשונה ממוסיקה, ציור, פסל, צילום, ספרות. הקונסטרוקציה (לא הניידת) משתרגת עם המקום.

 

המקום של המבנה לאורך קואורדינטות הוא פיזי ומטא-פיזי. זוית השמש, קואורדינטות, ויסטות, המקום, התנועה, סירקולציה – הם הפיזי שדורש את המטא-פיזי של הארכיטקטורה.

 

דרך קו, מוטיב נמשך – בנין הוא יותר מאשר גוף אופנתי למקום. כאשר הוא מפתח משמעויות של המקום, המבנה טרנסצנדנטי. פיזיקה, ארכיטקטורה לא כ"כ חודרת לנוף כמו שהיא עוזרת להסביר אותו.

לבנין יש מקום אחד בסיטואציה זו הכוונות נאספות. בנין ומקום נעשים עצמאיים מראשיתה של האדריכלות.

 

בעבר ההקשרים נעשו ע"י חומרים דומים בלי הכרה במשמעויות, דרך שימוש בחומרים מקומיים, מלאכות, וע"י הקשרים של הנוף עם ארועים היסטוריים ומיתולוגיים.

כיום הקשר בין מקום לארכיטקטורה צריך להיעשות ע"י משהו אחר, בדרכים חדשות, שזה חלק מטרנספורמציה קונסטרוקטיבית בחיים מודרניים.

 

בהדגש, שהמוטיב הראשי של הארכיטקטורה שלו הוא נגד אידאולוגיה, הוא ממשיך לדרוש שהבסיס לעבודתו אינו סוציולוגיה אלא פונקציונליות.

 

ב"עיגון" הוא מדגיש 2 רכיבים מושגיים בסיסיים:

  1. כל פרויקט מתנסה פנומנולוגית במושגים של חומר, אור, אקלים וזמן.
  2. ארכיטקטורה מבוססת על קו, משטח, ומרכיבים נפחיים הנמצאים בטבע או בצורות תרבותיות, נעים ממיקרו-פוטוגרפיה של גבישים ומושתלים לטיפוסים ארכיטקטוניים.

 

מלבד המקום, הפרוגרמה והסיקטקס הפורמלי כך, בנפרד מעבר להרחבה של גישתו של הול, הטיפולוגיה שלו היא לא משנה אם זה מובא מהסטואה או המגרין העתיקה או ממובאות אבסטרקטיות של אדריכלות אמריקאית טכסית, כהכנה למבנים הטיפוסיים שלו בארה"ב.

הול דרש מחדש את הטיפוס בית אמריקאי בדרך ליברלית מאד.

החל מהמבנה הראשון הפריד – עסק בניגודים: שטוח/גג משופע, בהיר/כהה, הפריד בין אגף ציור לפיסול, מגדל/פירמידה, ועוד.

בנין אחר תוכנן כמגרון ב-1981 לאמן חזן, עם פירמידת זכוכית.

אף עבודה לא מדגישה טוב יותר את המתח בין האורגני לטיפולוגי כמו סטרטר (כמו לואי קאהן – משרתים ומשורתים). ניגודים.

 

 

האלמנטים המשרתים האורתוגונלים בעלי תנועה ורטיקלית כולל מטבח ומקלחת. האחרון ע"י גגות מעוגלים, קלים, טובולרים, מטליים.

 

לואי קאהן                                  רך                         אורתוגונלי

                                                אופקי                     ורטיקלי

                                                בתכנית                  בחתך

                                                                             בטון

                                                                             סכר – מחלקים חלל

                                                            חלון לכל הרוחב      חלונות צרים

 

 

"סכרי החלל" של האלמנטים המשרתים מבוצעים בבטון, מחשקים חלל, אותו חלל וקליפה שיוצר את הקליפה מעל נפחים חיים.

 

ניתוח זה נעשה בחזיתות סביב המבנה בפתיחת חלונות ואור, הד ע"י טיפול פלסטי של החזיתות.

 

הטיפול המוסיקלי מוצה בסטרטו – פרשנותו של הול לפתיחה של בלה ברטוק Music for strings.

 

גם סטרטו וגם סיקואוקה היו תחנות מעבר, לקראת עבודות הכתר: מרכז מדעים Cranbrook (קרנברוק), סט איגנציוס וקיאזמה (מתועדים ב"השתרגות).

 

כמו בספרו "עיגון" או "התעגנות" ועל פי ספרו של אלברטו פרז גומז שאלות בתפיסה מתייחס לתופעה וכבר לא לטופוגרפיה.

גומז מציין גם כי הול, ע"י ותוך השפעת מחשב

 

אדריכלות מונעת ע"י ענין אתי שונה מאשר אופנה אסתטית, יוצרת אפשרות למשמעות ע"י שונות, בשונה מהכחשת המשמעות.

 

הול ב"השתרגות" נעשה ברור יותר לפוטנציאל המטפורי של הפנומנה, וכך:

          "האדריכלים המודרנים הראשונים השתמשו באור, ולתועלת ההיגיינית של

           פלטת זכוכית.

          כיום אנו מבינים את ההבדלים הפסיכולוגיים, בטווח רחב של איכויות

         האור.

          עם תשומת לב רבה יותר לחושך, ולסודות המנוגדים של חושך ואור – ניתן

          לתאר את המטפיסיקה של האור.

          החושך יוצר את הקשר הדיוני ומסתוריות, ואילו האור הוא אפולוני..."

 

המטפיסיקה של האור היא חלק של מקור השתרגותי עם חומרים יומיומיים, צורות וחלל.

חלון קעור יוצר אור נטו על קירות ומשאיר עקבות פנומנה של זכוכית על חומרים, ומייצר אור מיוחד.

 

 

מתוך שיחה עם סטיבן הול:

 

סטרטו: הקל והכבד כסקיצה ראשונה. אח"כ אנלוגיה עם היצירה של בלה ברטוק. המוסיקה ב-4 תנועות קל-כבד קל-כבד מבוטא ע"י סטרטו, שהיא בשונה מפוגה המיוצגת ע"י קונטרפונקט, שבה כל כלי בתוכו – הסטרטו קורה כאשר כלי או קול משתלב בשני בחפיפה, ויוצר אפקט דרמטי.

בדיאגרמה סטיבן לוקח את רעיון הסטרטו ומנסה לשנותו לריקוד. כך תכנית הבית קרובה מאד לרעיון הבסיסי, אפיל הקונסטרוקציה. גם הנוף היווה את אחד ה"כלים" בסטרטו. ואז הנוף זורם מאחור, מקבל את המרכז הפנומנולוגי של הבית, החצר.

 

פוקואוקה-נקסוס

הדיאגרמה נעשתה בביקור הראשון – Hinged space & Void space

Hinged – סטיבן היה מעוניין בגמישות חדרים ודירות מקסימליים.

Void – 50% מהשטח  פתוח. רעיון גן הזן שבו המים לא מאפשרים כניסה.

 

מקוהרי

הדיאגרמה מאפשרת לקשור את החלל הארכיטקטוני בשבילים פנימיים של גן הזן. הפאביליונים הקטנים חיים עם הגופים השקטים המסיביים. כ"א הוא שער כניסה לפרוייקט ולכל אחד סיפור. כמו בנין הכלום או האיקבנה האוס.

 

קיאזמה

הדיאגרמה היא כיאזמה. השתרגות. הבנין נראה כ"תופס" את האור הצפוני º 51 ומטה.

 

סט איגנציוס

7 בקבוקי אור.

 

מתוך הספר Intertwining – הגדרת המושג ע"פ מיכאל לוין) זהו סימבולי או רעיון מטפורי. הדיירים התאימו את הדירה לצרכיהם והם מהויים קהילה, ומדי פעם נפגשים (כל חודש) ומראים זה לזה את השינוי בדירות.

 

במקום קו לבני בניה עירונית אנו חוזים ממברנה מחוררת. מציע מורפולוגית בנין פורוזיבי. הכוונה לייצר מבנים מאזור המגורים הסמוך. עי"כ מייצר שקיפות, פירוזיביות, ומאפשר מסך, מעבר, חלת דבש,ספוג, פתיחות, חום, ועוד.

 

מהי "מורפולוגית הבנין הפורוזיבי"? הול בעבר שאב באופן חפשי מהשפה ומהמושגים של הביולוגיה, כדי לעורר צורות אדריכליות.

קיאזמה – תהליך גנטי, והט אאוסטן – ספוג.

המבנה אקסוגני – פריקסט, בשם פרפקין.

 

בקיאזמה הול למד רבות על תגובת המבנה לאור. בחיפוי אלומיניום – לפעמים משקפים את השמים הכחולים, או עמום ואפורים או מוכספים.

 

 

 

בהרבה מובנים – מבנה זה הוא בן-דוד של "מכונת המגורים" לקורביזיה. גם כאן משולבים מגורים בפונקציות ציבוריות וזה מהווה "חתך עירוני". וזה מהווה ספוג עירוני, עם בתי-קפה, חללים למופעים, חדרי אוכל, מעבדת צילום, ועוד.

 

דרישות אשר הכריחו לסגור את הניקבות. גם הטרסות החיצוניות הגבוהות שנוצרו – נסגרו בלחץ הנהלת האוניברסיטה. גם המשבצות בכל חדר יצרו תחושת "כלא". כך לא מתאפשרת פתיחה יותר מ-20 ס"מ, בלחץ התאבדויות.

 

הנסיון של הול ל"מורפולוגית הבנין הפורוזיבי" הביא לחללים מיוחדים. אך יותר ראויים לשבח נשיא האוניברסיטה וראש ביה"ס לאדריכלות.

גם נושא הצבעוניות.

כמו בהט אאוסטן וקיאזמה, סטיבן הול מביא מושגים מעולם הביולוגיה, כמו הספוג באמסטרדם.

חשיבות הפנומנה בהתנסות האדריכלית.

 

- אור הוא המדיום הנבחר ע"י סטיבן הול, והוא אמצעי להבנת ארכיטקטורה. בכל הפרוייקטים מתייחס לאור ולמרכיביו.

 

- "התנסות פנומנולוגית של החלל" – שינוי האופן בו הצופה חש ומבין ארכיטקטורה.

 

- הול משתמש בדרכים מתמטיות ואמנותיות (ספוג מנגר, מורטון פלדמן) המאפשרת דרך חשיבה לתחושה באמצעות אדריכלות.

 

- הטיפול במעברי אור בעוצמתם בקונטרסט ובטון מאפשרים מובן של מסתורין, אף שהשימוש באור באדריכלות לא חדש.

 

- בהט אאוסטן – התנועה מפגישה את המשטח עם הפנים, והופכת את הפנים למושתת-חוץ.

תזוזת כתמי אור על הפנים, וחוזר גבולות ברורים של חלון ופינה.

 

- המלחין מורטון פלדמן – שפה ייחודית שבה מקריות קובעת את המוצר המוסיקלי, ממנה השתמש הול לשפת העיצוב שלו.