הטמעת חזון אדריכלי ופדגוגי בתכנון מוסדות חינוך בארץ ובעולם

הדור שלנו, ברגעים ובפרפורים האחרונים לפני האדריכלות הוירטואלית – מתחיל בהתנסות בשימוש באדריכלות של משמעות, היינו שימוש במשמעויות ובתכנים שאותם קשה להביע באמצעים המקובלים.

הטמעת חזון אדריכלי ופדגוגי בתכנון מוסדות חינוך בארץ ובעולם

מ- I.M.Pei  ל-P.F.I.  ומ- Bota ל- B.O.T. 

 

פתיחה:

 

הדור שלנו, ברגעים ובפרפורים האחרונים לפני האדריכלות הוירטואלית – מתחיל בהתנסות בשימוש באדריכלות של משמעות, היינו שימוש במשמעויות ובתכנים שאותם קשה להביע באמצעים המקובלים.

הדוגמא הבולטת ביותר היא המוזיאון היהודי בברלין, בו התמודד התכנון עם משמעות תופעת הריק, החידלון, האין, תוך שימוש במילים ובסמלים כמו "רחוב ללא מוצא" של וולטר בנימין, או השתיקה באופרה "משה ואהרן" ועוד.

במקביל, גישות אחרות הקשורות בעיצוב חופשי וחסר כיוון, או התרסה נגד כוח המשיכה, וקריאת תיגר לשימוש בקו ובזווית ישרה. גישות חדשניות אלו בתכנון מביאות אותנו האדריכלים למצב חדש בו נאלץ למצוא ולשכנע גופים ולקוחות בעלי שאר רוח וקומה, שיהיו מסוגלים להתמודד עם רעיונות המתאימים לדור אליו אנו מכינים את בניינינו ואת בנינו הבאים.

 

תהליך פיתוח גישות פדגוגיות חדשות מביא בעקבותיו תרגום אדריכלי לצורות והרכבים. במקביל, מתפתחות גישות אדריכליות וסגנונות עיצובים המשפיעים אלו על אלו.

 

המבנה האדריכלי נובע מההקשרים (סביבה, אמצעים), מחיבור צורה למשמעות ומהתחביר הפדגוגי.

 

תהליך התכנון מהווה מנוף לחשיבה יצירתית, מפדגוגיה לארכיטקטורה, פיתוח היבט חינוכי תוך יצירת צורות חדשות.

 

חוכמת האיזון בין חדש, שימור ושינוי, ובין הדרישות הפונקציונליות והסגנונות החדשים.

 

דגמים שונים של בתי-ספר חדשניים מציעים מבנים ארגוניים שונים, שיטות ייחודיות להוראה ולמידה, תכנים וחומרי למידה מקוריים, מטאפורה של בית-הספר העתידי.

 

 

א. מבוא והקדמה

 

בכוונתי לנתח ולטפל בחלק האדריכלי של הבעיה, ולהציב את החזון בפרופורציה, שכן המעבר משנות ה-90 השבעות והעליזות לראשיתה של המאה הבאה, הכריח אותנו האדריכלים  לשנות כיוון, דרך.

זו אינה פואמה פדגוגית, זו פואמה של המציאות. החזון נשאר פדגוגי אך המציאות אדריכלית, תקציבית.

 

שינויים אלה גוזרים על כולנו ומחייבים אותנו למצוא דרכים אחרות מאלה שהורגלנו עד כה.

 

בצוק העתים אנו כיום בעידן חדש, מאה חדשה, עם בשורות אחרות, רזות, והפנים מופנות לפרויקטים מסוג Low budjet project  והכיוון הוא לא בילבאו של פרנק גרי, אלא מומא ניו-יורק של טניגושי, או ההנחיות החדשות של תחרות מוזיאון ת"א.

חד וחלק, קב ונקי. טדאו אנדו.

 

 

 

 

 

 

 

אני מבקש לפתוח במספר מלים: מה שנראה בהמשך משקף את ההווה, וגם את העבר.

ומה הלאה? מה צופן לנו העתיד? האם נראה בתי ספר מעל מרכז מסחרי או לידו?

האם התקציב המיועד לבניה ציבורית יצומצם יותר או שיועבר כולו למימון פרטי?

 

מה יהיו פני מבני הציבור בכל את מההתרחשויות?  ואיך ייראו פני המתכננים?

 

אנסה גם להשיב את כבודו האבוד של מבנה החינוך/ציבור, שהולך ונגזל ממנו עם פרוץ עידן ההפרטה הכלכלית, בו כל שימוש נמדד בכסף, והתקצוב המוקצה למבני הציבור לסוגיהם פוחת והולך.

 

לסיכום:

 

            1. "מעמדו" של מבנה החינוך והציבור בקונטקסט העירוני אתמול והיום.

               הנגיסה והנסיגה.

 

            2. הפרדוקס המתקיים בתחום הבנייה הציבורית בין הפרוגרמה, התקציב והמוצר.

 

            3. הפער התקציבי והארכיטקטוני הגדל והולך בין מבני הציבור בהשוואה למבני

               ההייטק, המלונות, חברות הביטוח, הבנקים.

 

            4. שנות ה-90 העליזות וה"שבעות", לעומת צוק העתים בעשור הראשון של המאה

               ה-21.

 

            5. פלטפורמה כלכלית מכל סוג טרם גויעתה של הבנייה הציבורית.

               שילוב שימושים, צירוף פונקציות, עירוב פעילויות, הארכת משך שימוש, ועוד.

 

            6. פתרונות הקמה, הפעלה, השכרה, מכירת זכויות – תוצאות והשלכות.

 

 

ב. חזון תחזית ומציאות:

 

  1. סנט לואיס – קריסת החדש טרם אכלוס. תוצאה בלתי נמנעת לתהליך.
  2. Made in Tokyo – כאוס מתמשך. בי"ס מעל מקדש, מתחת לבנק, לצד מחסן
  3. תל-אביב – עטיפת תחתוני גוטקס לבניינים: נתיבי אילון תחילה, סתימת אויר

                     ונוף תחילה.

 

 

ג. עיצוב מבני חינוך וציבור

 

  1. בהשראת Next מביאנלה ונציה – ומה הלאה? תכנים, צורות, כיוונים.
  2. האם בית-ספר המחר יהא בתוך / בצד / מעל / מתחת  למרכז מסחרי / קולנוע /טרמינל.
  3. האם פני מבני החינוך/ציבור לכיוון אנונימי/נייטרלי או ביטולן המוחלט

(Mvrdv, Moneo, Zumthor, Ito )

  1. האם יצירת קריות וקמפוסים מובילה להתחברות וארגון נכונים יותר –

     Foot print קטן יותר  ו-Left over יעיל יותר?

 

 

 

 

 

 

 

 

 (סן סבסטיאן, BREGNEZ )

 

5. האם חזיתות זכוכית אחידות בכל היקף הבנין דוגמת סן-סבסטיאן למונאו, ברגנז ואחרים

    מרמזים על כיוון אחר?

    או מעטפת פח אחידה New metropolis לפיאנו?

 

(טויו איטו)

 

6. האם הפשטות באוקווריום הזכוכית במדיאטק בסנדאי לטויו איטו, אומרת שכבודה של

    בת מלך פנימה?

 

(פומפידו  + מוס)

 

7. פריצת הדרך במרכז פומפידו – האם Culver City הוא שדה נסיונות נוסף?

    או נחיתת האובייקטים בפארק דה-לה-וילט לגישתו של צ'ומי?

 

(טניגוצ'י)

 

8. תחרות תכנון מומא ניו-יורק, בקונטקסט עירוני צפוף, האם פתרון טניגוצ'י המינימליסט

    משקף דרך למשפחת פתרונות.

 

9. האם מבנים שאינם ציבוריים, זכאים לתואר בזכות עיצובם ומיקומם המיוחד?

 

מצגות: הול - אמסטרדם, באזל - תחנת מיתוג למוירן, טאקמאצ'ו - קיוטו, רוטרדם –         

           גשר ואן ברקל  ומשרדי מכירות בטוקיו לפיאנו,  פראג - גרי 

         

 

ד. מבנה חינוך/ציבור עצמאי או משולב?

 

מבנה שהוא Stand alone או זה הנבלע במרכזים כוללניים Omni buildings

היום מבנה ציבורי עומד על מגרש, מטפל בעצמו, חי עם עצמו.

מגיע תורם ואומר אני רוצה ייחודיות שלי.

(טוקיו – וינולי, הירושי הרה – אוסקה, קיוטו, תפוח-פיס).

 

מפעל הפיס המקים כיום את עיקר מבני הציבור, מכריז כי מבנים יוקמו רק על מגרשים נפרדים. יוצרים גדר, ספירה עצמאית, והכניסה דרך שער, ושעות קבועות.

חד-ערכי, חד ביתי, ולעתים גם חד-מיני (מקוואות).

ומכאן מגיעים למבנים שהם Stand alone אחד ליד השני ולא מתקשרים אחד עם השני.

מנוצלים רק ב-30% - 20% מהתפוסה. ניתן היה לחסוך שטחי ציבור ניכרים לו נמצאה דרך אדמיניסטרטיבית לתפעל אותם.

 

(אאלטו ריאולה)

 

המבנה הציבורי נקרע בין שני קטבים.

הקוטב האחד, הותיק והמוכר, הוא המבנה הבודד STAND ALONE – הליכי תכנון מסודרים, בחירת אדריכל בתחרות, ואחזקתו וקיומו ע"י רשות ציבורית.

 

(מוזיאון מיהו לפאי)

 

 

 

 

הקוטב השני הוא המבנה הציבורי הנבלע במרכזים כוללנים, אומני פרוייקטים, של פעילויות שונות באופיין ובמהותן. מתוכנן באמצעות יזם פרטי, נקרע בין תפקודים שונים, מתוחזק ומתקיים בפשרות.

בארץ מתחזקת המגמה למרכזים משולבים בפעילויות מעורבות, ביחוד עם הקמת מרכזי מימשל דוגמת באר-שבע.

 

(ראשל"צ, קיסריה ואשקלון – יסודי)

 

בתי-ספר צורכים מנת שטח גדולה יחסית לגודל המבנה, "משכו אש" ליוזמות בתחום הבניה, אך נמנעו מטיפול בעודף השטח הפנוי.

 

(מכללת אשקלון)

 

לקמפוסים אוניברסיטאיים יתרון – יוצרים חללים יותר אינטליגנטיים, יותר רגישים ויותר מעשיים מבחינת תפקודם מאשר כל מבנה שהוא Stand alone . גם אופן ההתחברות לסביבה טוב יותר, וה-Foot print על הקרקע קטן יותר.

כתוצאה – ככל שבונים קמפוס יותר מאורגן ה-Left over יכול לשמש לצרכים אחרים.

 

(מכללה למינהל +מכללת הגליל המערבי)

 

דוגמא למשענת כלכלית, שילוב מרכיבים יזמיים מסחריים במבנה חינוכי.

במכללה למינהל בראשון-לציון מתוכננות קומות מסחריות, הפונות בעיקר לרחוב החיצוני ולשכונה.

מעליהן קומות רב-תכליתיות משולבות לסטודנטים ולסביבה העירונית הסמוכה, כמו קולנוע, אולמות ועוד.

אולמות כנסים וקונגרסים המשרתים את הקמפוס ואת העיר, מלווים ב"חוות מחשבים" במפלס הכניסה הראשי.

 

 

ה. יזמות במבני חינוך/ציבור.

 

הסבתו של מבנה הציבור לכיוון היזמי מביאה לשילוב פונקציות ציבוריות במתחם אחד או עירוב פונקציות ציבוריות עם מסחריות ואחרות:

 

1. לוצרן – מרכז קונגרסים וקונצרטים לז'אן נובל – גלריה לאמנות, מסעדות, חנויות 

    מזכרות ועוד. Canopy וחדירת רצועות מי הים פנימה.

 

2. טוקיו – מרכז קונגרסים לוינולי. קומות מסחריות, מרכז תערוכות ותצוגה, רחוב עירוני

               ראשי בתוך מבנה.

 

3. פרוייקט עדן לגרמשאו – גן בוטני שהפך להיות אטרקציה תיירותית ומועסקים בו וסביבו

    כ-1000 איש.

 

4. פוטורוסקופ – פואטיה.  בדרום צרפת מבנים בצורות פוטוריסטיות. במקום שכוח אל

    נבנתה קריה עתידנית ובה מבנים בצורות פוטוריסטיות המשמשים אולמות הקרנה

    בשיטות חדשניות.  זו אחת הדוגמאות לשימוש במבני ציבור כמנוף.

    ליד נבנו אוניברסיטה, קרית מדע ובתי מלון, במקביל לזרימה גבוהה של תיירות

   ב"תסמונת בילבאו".

 

5. בריטיש מוזיאום (פוסטר) – קירוי והכנסת "מרכיבים תומכים" מסחר, מסעדות, ועוד –

    בדומה ללובר לפאי.

 

 

 

ו. הפרטה ותוצאותיה

 

שיטות:

 

לתחום בנייה ציבורית באמצעות יזמים פרטיים חדרו שיטות הלקוחות מתחום המגורים: תכנון ביצוע, בנין חוזר, דגמים מוכנים, תכנית מדף, בנייה להשכרה ומימון ארוך טווח מסוג  PFI, B.O.T. , ועוד.

 

בטחון:

נושא הבטחון הופך בהדרגה להיות גורם תכנוני חשוב, עם השלכות אדריכליות קריטיות.

כניסה צרה אחת מלווה בצואר – ונטורי, ובדיקות תיקים בכניסה למבנה ציבורי – מצמצמים את המשמעות המיוחדת של בניין ציבורי הפתוח לכל.

 

(קורוקבא)

 

ספירות:

בשנות ה-60 בעידן הפוטוריסטי, החלו לחשוב על עתיד חדש של קפסולות Plug in, ושל ספירות ענקיות שבתוכן תהיינה ערים שלמות, חללים שסוגרים עולם ומלואו, מערכת חיים שלימה עם אוויר חדש ונקי, וכל הצרכים מסופקים במרוכז כולל מתקני חינוך, עבודה, תרבות ובילוי.  החלל המשותף הוא בועה המשותפת לכל.

 

 

ז. שילוב, עירוב, חיבור ומעבר

 

    גישות פדגוגיות (קריות חינוך וקמפוסים) במעטה אדריכלי. מרכזי למידה, מרכזי חוויה

    ומוקדים מוזיאליים בארץ ובעולם.

 

    מכאן יוצגו מבני ציבור משולבים, בפונקציות מערובות שאינן רק ציבוריות, או שאופן

    ציבורי עירוני כלשהו מתבצע דרכם, כדוגמת מעבר ציבורי חיצוני בתוך המבנה.

 

שטוטגארט – תוספת לגלריה עירונית – סטירלינג

 

קרית שמונה – בית ספר מקיף בהשראת הגלריה בשטוטגארט.

 

לונדון – ספריית פקהאם – ספריה קטנה ומיוחדת בתכנונם של אלסופ' וסטורמר.

 

באר-שבע – מכללת חיל האויר

 

דלפט – ספריה – מאקנו.

 

עמק חפר – ראש הגבעה - מרכז חוויה

 

מבנה מוזיאלי ובו מרכז חוויה ואולמות הפעלה. משמש כמוקד ללימודי ארץ-ישראל, ציונות ויהדות.

במרכז המבנה – אולם חוויה, אודיטוריום הצף על מאגר מים ומופעל באמצעות בוכנות. סביבו מוצגים, מונעים לכיוונים שונים, היוצרים מערכות הדמייה מורכבות.

אולמות הפעלה בהיקף המבנה, בהם מתנסים הצופים לאחר סיום הביקור במרכז החוויה.

 

דרור – קריית חינוך בגישה פדגוגית חדשנית של מרכזי למידה

 

נערים מגילאים שונים לומדים במסלולים משותפים. חללי למידה ואולמות בגדלים שונים. הלימוד באמצעות מערכות מדיה מתקדמות.

 

 

 

ח. דרכים וכיווני פעולה כאמצעי לפלטפורמה כלכלית

 

א)         שילוב פעילויות ציבוריות-חינוכיות במבנה אחד

1.         יצירת מרכזים מוקדי פעילות

  1.      שילוב שרותים מראיה של מיקוד ואינטגרציה בין שרותים
  2.      יעול אספקת השרותים הגדלת השימוש והורדת עלויות שימוש
  3.      שימוש משותף בכח אדם, בארגון תכנון ובניה
  4.      חינוך לשיטה של מתן שרותים אינטראקטיבים, ובתחומים רחבים.

6.         שילוב שרותים צבוריים מוסדיים במגזר הפרטי.

7.         טיפול  ביחס  בנוי /פתוח. בתי הספר הגזמה בשטח המבנים ביחס לקרקע.

            8.         הארכת  משך פעילות מוסדות חינוך וציבור ביממה ובשנה.

            9.         הקצאה מבוקרת של משאבים (קרקע, תקציב , תרומות) מול צרכים.

  הרכב שטחי הציבור נגזר מאופי האוכלוסיה, גיל  או רמת הכנסה.

  למוסדות חינוך וציבור יעילות גבוהה בפריפריה בהקמה ובתפעול ונמוכה                     במרכז. (מחסור בשטח ותכנון פיסי מאולץ).

10.       מניעת עומסים וניצול חסר והתאמה להרכבי אוכלוסיה שונים.

 

ב)         עירוב שימושים שונים במתחם אחד (חינוך ,מסחר, פרטי)

  1. סימון בתב"ע ובמיתאר שטחים בערוב שמושים.
  2. הכנה פרוגרמטית של עירוב שמושים
  3. בנית מסגרת ארגונית משותפת
  4. תקצוב והקצאה נפרדים לכל שימוש.
  5. הקמת מנהלת משותפת ארגונית וטכנית
  6. בניה והקמה בשלבים בשל תקצוב או הקצאה נפרדים לשימושים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ט. סגנונות אדריכליים מובילים והשפעתם על התכנון.

 

   הצגת כיוונים בולטים באדריכלות מבני ציבור וחינוך, ניתוח והבנת יצירות אדריכליות ודומיהן, מאפשר לנו לפרש את המעגל הבא של היצירות בתחום מוסדות החינוך.

 

1. סטיבן הול:  סין, נאנינג. עיר ירוקה. מארג מגורים סביב ריאות ירוקות. מוסדות

                     ציבור מרוכזים ב"הרים" מלאכותיים. בתי-ספר בקומות משולבות בפונקציות               

                     שונות. "הר הידע", "הר השער", "הר התרבות" ו-4 "הרים" נוספים.

              

   אור הוא המדיום הנבחר של ס. הול. באמצעותו דרך להבין את הארכיטקטורה.

   בכנסיית סט. איגנציוס בסיאטל, בהט-אוסטן באמסטרדם, ובכיאזמה בהלסינקי -        

   התייחסות לאור ולמרכיביו. "התנסות פנומנולוגית של החלל" לשנות את האופן בו הצופה                            

   חש ארכיטקטורה.

   הול, כמו ליבסקינד, משתמש בדרכים מתמטיות ואמנותיות (ספוג מנגר, מורטון פלדמן)  

   המאפשרות דרך חשיבה לתחושה באמצעות אדריכלות.                        

   השימוש באור באדריכלות לא חדש, אבל הטיפול במעברים ובעוצמה בקונטרסט ובטון –                    

   מאפשר מובן של מיסתורין, ושימוש בצבע משלים את הפעולה.

 

   הקומפוזיטור מורטון פיתח שפת מוסיקה ייחודית תוך הגדרת פרמטרים שבהם מקריות

   קובעת את המוצר המוסיקלי.

   סטיבן הול משתמש בשפה זו לעיבוד יצירותיו.

 

2. ליבסקינד בהתייחסות רציונלית מצמצם אדריכלות וחלל למינימום כדי להדגיש ביטוי

                  מקסימלי.

    פרויקטים של ליבסקינד בנויים סביב חללים סגורים שאין אליהם כניסה.

    עבודות כמו עיר קצה, אמירה ביקורתית על הסדר הגרמני הטוב.

    מוזיאון יהודי – היעדרות דרך פרדוקסלית להדגיש נוכחות אדריכלית.

    מוזיאון אלברט וויקטוריה – טיפול בספירלה בהמשך לצורת הזיגזג.

    עבודות: מוזיאון ברלין, מנצ'סטר, לונדון, בר-אילן, דנבר, Ground Ziro בניו-יורק.

 

3. פוסטר:

    דוגמא מובהקת ומייצגת לאדריכלות ההייטק, ופרדוקסלית גם אדריכלות אקולוגית.

    עבודות: לונדון, איפסוויצ', הונג-קונג, נורייצ', ברלין, Ground Ziro .

 

4. פרנק גרי:

    גישה עיצובית ייחודית בטיפול במעטפת. שימוש במערכות ממוחשבות ומודלים פיזיים.

    "תסמונת בילבאו" ו"אפקט הדג".

    עבודות: פראג, סיאטל, בילבאו, לוס-אנג'לס, סנטה מוניקה, ירושלים.

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בחרתי לסיים בסיפור של ש"י עגנון מ"עד הנה":

 

מעשה באדריכל זקן שהיה חביב על הקיסר בשביל הארמונות  וההיכלות והמקדשים והמבצרים שבנה לו, שהיו נאים ומשובחים מכל הבנינים שבנו כל הקיסרים לפניו.

פעם אחת נתן הקיסר בידו לבנות לו ארמון חדש. יצאו שנים ולא נבנה הארמון, שהזקין האדריכל ולא הלך לבו אחר העצים והאבנים. התחילו  מזרזים אותו. נטל בד וצייר עליו צורת ארמון ועשה בחכמה שכל אחד ואחד רואה  בה ארמון ממש. שלח והודיע לקיסר שכבר נבנה הארמון.

בא הקיסר וראה והיה שמח שמחה גדולה, לפי שהיה הארמון נאה מכל הארמונות שראה מימיו. באו ולחשו לקיסר, אין כאן לא ארמון  ולא שמץ של ארמון, אלא צורה מצויירת על בד, שמע הקיסר וכעס.

אמר לו , אני רוממתיך מכל הבנאים והאמנתי בך אמונה גמורה ואתה עושה לי כך? עמד האדריכל משתומם, מה רע עשיתי?

אמר הקיסר, עדיין אתה שואל, לא די שלא עשית מה שפקדתי עליך אלא שרימית אותי

והעמדת צורה מחוקה במקום בניין. אמר האדריכל, צורה מחוקה אתה אומר? הבה ונראה.

הקיש באצבע על הדלת המצוירת, נפתחה הדלת ונכנס האדריכל ושוב לא יצא משם.

יש בסיפור הזה לתאר התנסות שלי כאדריכל, הנידרש לא אחת להתאים תפיסת עולמו לפשרות של מה בכך. מאידך, אני מצליח לשרוד, תוך שאני נעלם לביקורים בפרוייקטים מיוחדים בעולם ולהתבשם מאדריכלות אחרת.