גובהו של מקום – עומקו של בנין

ערכה של הרגישות הרבה אליה נקלענו ע"י המעורבים והמתערבים השונים, לא פחות מנשוא הדיון. תרומה נדירה, גיל המבנה וצוות אדריכלים מעולה. הצורך בשיקומו של המבנה קיים משכבר. החשש לגעת. כבודו של המבנה נרמס זה שנים רק מהיסוסים וחששות של גישה.

גובהו של מקום – עומקו של בנין

אדריכל דוד נופר

 

ערכה של הרגישות הרבה אליה נקלענו ע"י המעורבים והמתערבים השונים, לא פחות מנשוא הדיון.

תרומה נדירה, גיל המבנה וצוות אדריכלים מעולה.

הצורך בשיקומו של המבנה קיים משכבר. החשש לגעת. כבודו של המבנה נרמס זה שנים רק מהיסוסים וחששות של גישה.

 

הגענו לשעה של "עייפות חומר" זועקת וצוות אדריכלים מעולה, עליהם יש לברך.

רק כבוד יתווסף למבנה שאנו חפצים ביקרו.

 

קולונדה מחברת בינו לבין הבימה.

 

מבנה אינו מתקיים מזוית (צילום) אחת ואינו ניבט מעיניהם של אדריכלים בלבד.

 

כאשר אתה הולך ברחובה של קריה וכיתת אמן משמיעה יצירות לככר אמצעית – אין חיבור טוב.

 

הופעתו האצילית של המבנה נתעמעמה בשל העץ שגדל, המכונית שגבהה (גופים במגרש החניה), המטבעות התלויות, הרשימה רק החלה.

הצילום של שוקן משקף פינה שהיינו רוצים לראות. אך זה אינו המראה

לחיצוניות, הואיל והטיפול במבנה נעשה בידיים קשורות והוא רגיש ומחייב, נוצרת דחיפות רבה בטיפול בקונטקסט, בסביבה, ב"הד".

 

סמיכותו של ההיכל לביתן הלנה רובינשטיין, כמעט לא מורגשת, והמבנים לא מדברים זה עם זה. אף הכניסות זרות ומורחקות זו מזו.

 

בביאנלה האחרונה "כיכבו" באולם המרכזי, דוקא מבני האולמות ע"י המדינה המארחת, כמרכיב מרכזי למתרחש ולנעשה. הוצגו יותר אולמות נבנים בתכנונים של שרון, רנצו, איטו, אייזנמן, אלטרווה, גרי (לוס אנג'לס), סנאאה, סנוהטה,

 

 

בביקורי באולמות שתוכננו ע"י רנצו, אאלטו, שרון וסנוהטה

 

אקדים ואומר, לאחר ביקורי בתערוכת האולמות בביאנלה ובחלק עיקרי מהאולמותהמכובדים שהוצגו שם, כי לבוא למבנה כה מכובד – כי בקרתי בהרבה מן האולמות המכובדים שראיתים בביאנלה, ובהם ברלין לשרון, רומא לפיאנו – ניתן לסכם את ההשואה הכואבת במלה אחת "אכזבה".

האולמות שהוצגו בקפידה במודלים, בתחכום, פרספקטיבות ואמצעי מדיה.

 

ביום בו התקיימה ועדה מקצועית בנושא היכל התרבות, ביקרתי באולם האופרה והקונצרטים החדש בקופנהגן, לאחר ביקור באולם האופרה באוסלו.  שני אולמות אלו (ואולם שזכה בפרס ביאנלה) יושבים כולם על שפת ים/אגם.

סמיכות מקרית זו פותחת את התייחסותי – ולא בכדי.

הופעתו, מיקומו ונוכחותו של האולם באזור זה כה קובעת, עד כי הוחלט למקמצו בשולי החוף, במיקום דומה  (להבדיל ובחלחלה) של ה"מול" באילת.

מיקומם של חלק ניכר מאולמות כה חשובים ונכבדים הנמצאים...

 

נראה כי שיקולי פנים/חוץ של אותו אולם/מבנה חייבים להיות קשורים וכל רכיב בישוקלים אלו מכיל השלכות, גם לנלווה.

 

המבנה המנותק, בעל כניסה אחת (בדיקת תיקים) ואטום באחרות;

הופעתו של המבנה האצילי בעל הפרופורציות העדינות הושקופות מכיוון הכניסה והקופה – אטום מדי בחזיתות האחרות.

 

בתגובות לכוונות בולטת המגמה של תקיפת הפרק האקוסטי יותר מכל, אין ספק שזה עיקרו ותוכנו של המבנה, וחשיבות הבדיקה ותיקון הדרוש היא עליונה, אך אינה יחידה, בהיות המבנה כה ציבורי.

 

כל האולמות שהוזכרו – הופעתם היא תודעתם, ידיעתם, נוכחותם.

 

איננו רוצים לשנות את בניינו – אנו רוצים להגביר את נוכחותו, תודעתו, בגובהה של עיר.

 

נשמעות גם תגובות מסוג "הולכים לשנותו". מי משנה?

 

המשמעויות הנגזרות משמו ומיקומו בתודעה הציבורית של "היכל התרבות", כמו גם בתודעה האדריכלית - גבוהות בהרבה מנוכחותו/הופעתו.

אצילות הופעתו, חן שקיפותו, חללי פנימיותו והרכב חלליו – משווים לו מקום בפנתאיון המבנים בישראל.

 

 

 

 

המבנה הממוקם בצומת צירים ירוקים (שד' רוטשילד, שד' חן) "העוברים" לידו בהעלמת-עין, אף מוסתרים קמעא ע"י "שלשת האסימונים".

 

נראה כי על עוצמת הטיפול להתרכז בנעשה סביבו ובקרבתו של המבנה, במגמה להגביהו ל"גובהה של עיר".

השבתו של מבנה לעוצמה בה היה (כמעט) יחיד בסביבתו, תיעשה על ידי פתיחתו (בעוצמה)

לסביבתו הקרובה, פילושו, הנמכת הסביבה, חיבורו בכל האמצעים לשדרות האורך, ל"הבימה" ולביתן הלנה רובינשטיין, ובעתיד סילוק כבישי הרוחב.

"אי תרבות" זה ה"מתבלבל" בין שדרות חן/בן-ציון/רוטשילד, ומנותק ע"י טבעת הוברמן/דיזנגוף/אחד העם – ניתן לאפיון דוקא ע"י טיפול בקונטקסט במקום טיפול במעטפת.

 

מרכזיות המבנים הציבוריים ממשפחה זו – מיקומם מושפע מנוכחותם. ערים רבות נאבקות על חשיבות הנוכחות הקשורה בצורה הארכיטקטונית אך לא פחות – על מיקומם.

דוקא התמונה "המככבת" המשקפת את דימוי המבנה, היא זו המראה את פינת הבנין ומכונית אחת. לא אדם, לא עץ, לא כלום.

בניסוח התלמודי הארכאי ובהקשר למיקומו של בית הכנסת, כי ימוקם "בגובה של עיר"

 

הרגשה כואבת בולטת, כבדה ומיותרת – כי נזקקים לתירוץ האקוסטי להצדקת המהלך הארכיטקטוני.

קל יותר היה לו, למשל, נמצאה בעיה בהרכבם הקונסטרוקטיבי של הגגות ו/או הקירות, המצריך פירוקם, הגבהתם, או כיו"ב.

 

הביאנלה לאדריכלות הציגה השנה 40 אולמות שונים. רוחם של שרון ואאלטו באולמות.

בחרתי להביא דוגמאות נוספות מאולמות הנבנים ושנבנו לאחרונה, באופן בו הוצגה השראתו של התכנון המקורי של היכל-התרבות, כמו גם תכנונו הנוכחי.

בזכות נסיונם, סגנונם, כשרונם ואיפוקם – בחירתם של האדריכלים קולקר-אפשטיין מוצלחת ביותר.

תמוהה בעיני כניסתם של גדולי המבקרים, חיטוטם בשאלה האקוסטית.

 

בפתח דברי אבקש מעט מסיוני האישי כאדריכל וכמנוי ותיק לתזמורת הפילהרמונית.

ביקורי בלא מעט אולמות קונצרטים בעולם – בברלין, הלנסינקי אאלטו, פריז, לוצרן נובל, נארה וקיוטו – איסוזקי, קופנהגן, אוסלו – סנוהטה (בבניה), ועוד רבים אחרים, אפשרו לי  כבר-סמכא להשוות תחושות ולמצוא את החן והעוצמה הכה-מיוחדים להיכל התרבות שלנו.

 

 

 

 

בביקורי השנה בביאנלה לאדריכלות בונציה הוצגו אולמות אלו ואחרים (אייזנמן – קמפ) כנושא מרכזי של איטליה, המדינה המארחת.

 

ניתוח סוג הזכוכית וגובה ידית דלת אינו מענייננו. נשוא הדיון הינו העקרון המנחה את עומקם של השינויים, דקותם, רגישותם בכל הנוגע לפנים/חוץ המבנה, והקשרו של המבנה לא לסביבתו בלבד אלא לכבודו, מעמדו וחשיבותו בפנתיאון המבנים המובילים בארץ.

 

מבלי להכנס להצעות אחרות, כי אם לעקרונות, המשכו של שיפוע שדרות רוטשילד ומטה לכיוונו של היכל התרבות בדרך שזיכה את פורזמפרק בתחרות תכנון בסיאול, או הרצוג דה-מוירון בטייט מודרן בלונדון - תיצור הגבהה ויזואלית

 

בחירתם של קולקר-אפשטיין מוצלחת ביותר, וחשוב ל   דרכם, ולא להחלישם.

 

רצונו האחרון של הנס שרון, כפי שהתבטא ב- Standige wandlung (1970) Hans Scharoun

 

התנועה החיונית לא תחנק ע"י קשיחות לא בשלה... שלא תהא בה שלמות פוחזת אף לא בתחום הטכנולוגיה. במקום שלמות תהא האימפרוביזציה גוברת, מראה את הדרך להתפתחות רחוקה יותר.

 

הדיון ב-3 רכיבים עיקריים: סביבתו, ברו ותוכו.

  1. קונטקסט
  2. מבנה – עוצמת השיקום/שיפוץ/שימור
  3. פניו

 

רישומו של המבנה בתודעה הלאומית, כרוך ב-3 רכיבים אלו.

 

ראייתנו את המבנה בפריזמה האדריכלית – אינה בהכרח משקפת את ראייתו ע"י הקהל, באותה הדרת כבוד ובאותה רגישות.

נראה כי הציבור הרחב הניזון ממונומנטים נבנים חדשים, ממקם על דרך ההשוואה אל המבנה במקום יותר (?), בעיקר בשל הדרדרותו הפיזית.

 

חיזוק מעמדו של המבנה מותנה באופן בו יטופל על כל שלושת מרכיביו.

הרזון-ד'אטרה של המבנה הוא תוכו, הרכבו וכל הנובע ממנו.

 

 

 

 

המלצות

העמדתו של מבנה "הבימה", כמו גם של היכל התרבות, באותו כיוון, וביתן הלנה רובינשטיין לכיוון אחורי – מנתקים את האפשרות לחבר את כולם לערך מוסף המתקבל מצירופם.

 

רנצו פיאנו בפארק המוסיקה ברומא השכיל להגביה את מבני שלושת האולמות תוך יצירת שדרה מחברת כל מבואות האולמות, מלווה בארקדה חיצונית נמשכת.

 

בשעות הערב, האירועים המוסיקליים באולמות מערבים את הקהלים באולמות השונים עם פעילויות אמפיתאטרון פתוח ובתי קפה.

ביום – מתלוות פעילויות אקראיות של מבקרים/תיירים ומשתמשים שונים, ובעיקר מעבר חופשי במבואות המחוברים, תוך שמיעה חופשית ומכוונת של חזרות ווקאליות הנוסכות תוכן מרשים.

 

הפילהרמונית בברלין מופיעה כלנדמארק עירוני.