בית הספר – חשיבותה של הקליפה, ההקשר והמשמעות

בתקופה בה ניזון העולם הפדגוגי מגישות חינוכיות חדשניות, מקבילה להן דרך בתחום האדריכלי. העיצוב הארכיטקטוני של בית הספר מושפע מהרוחות המנשבות ב"חללה של האדריכלות", המשמעויות, ההקשרים, המושגים, הסמלים והצורות.

בית הספר – חשיבותה של הקליפה, ההקשר והמשמעות

 

 

בתקופה בה ניזון העולם הפדגוגי מגישות חינוכיות חדשניות, מקבילה להן דרך בתחום האדריכלי.

העיצוב הארכיטקטוני של בית הספר מושפע מהרוחות המנשבות ב"חללה של האדריכלות", המשמעויות, ההקשרים, המושגים, הסמלים והצורות.

העיסוק האדריכלי המורחב בעולם הצורות והמושגים, מביא בעקבותיו את "חיפושי הדרך" לטיפול בקשרים שבין הצורה למהות, הסיבה למסובב, ובין הפרוגרמה החינוכית לקליפה הפיזית.

תהליך תרגום הגישות הפדגוגיות החדשניות מביא בעקבותיו צורות אדריכליות מעניינות, המתחדשות אף הן לבקרים. התוצאה היא רעננות גוברת בשדה תכנון אדריכלי של מוסדות החינוך.

 

בית הספר התיכון, במיוחד ובשונה מבית הספר היסודי, עבר גלגולים רבים בפרוגרמה שלו, בהקשרים הפדגוגיים ובחידושים הטכנולוגיים וכתוצאה מזה גם ב"אריזה" שלו.

 

השפעות פיזיות שונות  חדרו לבית הספר התיכון גם מתחום החינוך היסודי. צירוף חללי כיתות, סמיכות למרכזי משאבים, צמצום החלק הפרונטלי, וכיו"ב.

 

בבית הספר התיכון צירופים חדשים נוצרו למבני אשכולות הכיתות בתוך עצמם, כתחליף לכיתה הפרונטלית הבודדת, חטיבות הלימוד, שכבות הגיל השונות ומעל הכל הקשרים שלהם לרכיבים חשובים כמו אזור המדעים, הטכנולוגיה והאמנויות.

 

חידושים אלה הובילו לדוגמאות-קצה, שחלקן משתמשות באופן הלימוד האוניברסיטאי הנהוג במכללה. כך הופך בית הספר התיכון בוגר יותר וקרוב יותר בגישתו למכללה מאשר לבית-ספר יסודי. דוגמא לכך הוא בית הספר התיכון "דרור" הנוהג בשיטת "מרכזי למידה", בה לומדים נערים מגילאים שונים ב"פקולטה" ללשון, ועוברים בשעה הבאה למחלקה לאמנויות ועיצוב, וכיו"ב.

 

גישה דומה היא "מרכזי מקצוע", המשתמשת בכיתות מוגדלות כבמרכזים ספציפיים לנושאים ולמקצועות כמו גיאוגרפיה, מדעים, לשון וכו'. התלמידים עוברים ממרכז אחד למשנו במהלך היום.

 

גישה אחרת היא זו המשלבת מבנים ציבוריים, למערך המוגדר מאד של בית-הספר התיכון. תוספת זו היא בדמות אשכולות/תפוחי-פיס למדעים, טכנולוגיה ואמנות, כותר פיס, לספריה או מוזיאונים אמנותיים שונים.

 

יתרונותיו של מרכז זה בציודו הרב והמתאים לנושאים הספציפיים.

 

 

דוגמאות אלה משמשות לנו האדריכלים כ"נקודת מוצא" לעיצוב הצורה, לתחביר ולשפה האדריכלית הנובעת מהן.

 

ברור שמתקיימים גם גורמים אחרים לעיצוב הצורני, חשובים לא פחות מההקשר הפדגוגי, ובהם ההקשר לסביבה, לקהילה עירונית או כפרית, לשורשים, לנושא או לכותרת כמוטיב מנחה תכנוני (כמו בית-הספר "הרודיון" בצורת האתר הארכיאולוגי).

 

במקביל מתקיים תהליך עיצוב אדריכלי המשתמש במתן משמעויות, ביטויים ותכנים שאינם נובעים משדה החינוך דוקא. תופעה זו, המתחזקת בשנים האחרונות, חודרת גם לתכנון אדריכלי של בתי-ספר ואוניברסיטאות (טשומי, אייזנמן, ליבסקינד).

 

 

דוגמאות:

 

א. בית הספר "דרור" – לב השרון.

 

            קרית חינוך בגישה חדשנית, שהפרוגרמה שלה הוכנה ע"י בטי פוליטי. הגישה קובעת "מרכזי למידה" בנושאים מסויימים, אליהם נודדים התלמידים במהלך יום הלימודים. כל "מרכז למידה" כולל סל כיתות וחדרים בגדלים שונים וכן אמצעים הקבועים במרכז ומיוחדים לכל נושא. כך בבנין גאוגרפיה יהיו רכיבים שונים מבנין אמנות או לשון.

בלב הקריה מינהלה, מעבדות, סדנאות וספריה.

 

ב. כפר ורדים.

 

            השיטה של אשכול כיתות סביב מרכז משאבים גדול המהווה ספריה, מעבדה, עובדה בפרויקט זה. מרכז המשאבים נמצא במרכז האשכול, תחום ע"י קיר זכוכית שקוף.

כניסה בלתי אמצעית למרכז המשאבים ואפשרות סגירתו באמיצעות מערכת וילונות.

הכיתות בגדלים שונים וניתנות להגדלה או צירוף לכמה חללים.

 

ג. קיסריה.

 

            חללי למידה פרונטליים ומקבציים בצד חללי מנוחה והתכנסות.

כל אשכול כיתות כולל 4 כיתות אם ו-6 חללים נוספים צמודים לכיתות אלו, בהם נעשית פעילות פדגוגית חופשית.

חדרי סגל ומורים פזורים בין האשכולות, בנוסף לחסרי מינהלה ומורים מרוכזים באמצעו של בית-הספר.

לבית ספר זה מתוכננת קומה עליונה ובה ספריה/מרכז משאבים גדול במיוחד, גם לפעילות קהילתית.