בבואה אדריכלית שיג אמנותי: מוזיאון אגם כמשל

מבנה המוזיאון מלווה את המוטיבים הקשורים ביצירותיו של יעקב אגם. יצירתו של יעקב אגם מציגה את עקרון המציאות כהתהוות מתמדת , והמבקר במוזיאון אמור להשתתף בחווית ההתחדשות והיצירה המתמשכת. הביקור במוזיאון מבוסס על תנועה . התנועה בתוך המבנה נעשית במסלולים מוכתבים, בין החללים, בתוכם, לאורך רמפות ובתוך אולמי התצוגה.

בבואה אדריכלית שיג אמנותי: מוזיאון אגם כמשל

 

א.   מוזיאון יעקב אגם –ראשון לציון  

 

מבנה המוזיאון מלווה את המוטיבים הקשורים ביצירותיו של יעקב אגם. יצירתו של יעקב אגם מציגה את עקרון המציאות כהתהוות מתמדת , והמבקר במוזיאון אמור להשתתף בחווית ההתחדשות והיצירה המתמשכת. הביקור במוזיאון מבוסס על תנועה . התנועה בתוך המבנה נעשית במסלולים מוכתבים, בין החללים, בתוכם, לאורך רמפות ובתוך אולמי התצוגה.

החוויה נוצרת בתנועה  לאורך היצירות, ביניהן ובתוכן. כך מתקבלים צורות, צבעים ומימדים נוספים ונוצר תחביר המתחדש תוך תנועה.

הפרוייקט כולל 3 מרכיבים עיקריים : מוזיאון לאומנויות, מרכז חוויה ויצירה, ומרכז למידה והתנסות שבהרכבו מרכז מחקר חינוכי חזותי - פיתוח וישום החינוך החזותי.

תחומי יצירה של יעקב אגם מגוונים וכוללים אמנויות גרפיות , פיסול, ציור, קולנוע, ועיקרי מקצועות האמנות והאומנויות. ובין כתלי המוזיאון יוכנסו עבודותיו השונות, וסדנאות היצירה והחוויה יופעלו על פי משנתו ושיטת עבודתו.

מרכז היצירה כולל סדנאות ומקצועות טיפול בעץ, ברזל, קרמיקה, אלקטרוניקה ואחרים מודרך ע"י צוות מקצועי העוזר לישומם של אומנים ואחרים בעלי רעיון יצירתי.

במרכז הלמידה היצירתי שלובים אמצעי למידה לבתי ספר , גני ילדים ומוסדות חינוך אחרים ובבסיסם מגמה המשלבת חזותי עם מילולי ופיתוח מחקרים חינוכיים חזותיים.

המבנים המהווים את הקומפלקס כוללים מבנה המוזיאון ובו מרכז חוויה , תצוגה, חללים רב תכליתיים,
סדנאות ואחסנה, מינהלה וקפיטריה.

המבנה מאפשר מבטים  לגן פסלים חיצוני, תחילתו בתוך המבנה והמשכו סביב המבנים, מאפשר תנועה חופשית של מבקרים.

קיר הכניסה מהווה מסך אינפורמציה גדול , בו יוצגו ארועים ורמזים למוצגי המוזיאון.

מרכז החוויה המוצע בכניסה למבנה מתחת לגלריות יופעל בשיטת הרב-בימות, ובו שילוב מימד הזמן
במופעים וביצירות תיאטרון. באופן זה הצופים נמצאים במרכז האולם  על מתקני ישיבה, סביבם בימות בגלריות ובמפלסים השונים, והמופע הוא סימולטני בין הבימות. כך משפט הנאמר ע"י שחקן אחד נענה
ע"י שחקן אחר במפלס אחר ובכיון אחר וכה הלאה.

 

ב.   בבואה של זיכרון

 

       כאשר הוזמנו לתכנן קמפוס מכללה באשדוד, שהועתק קודם לכן מימית לנווה דקלים – עמדה

       בפנינו שאלה מהותית: איזו דמות תשמר מדרך החתחתים שעברו, וכמה נכון יהא להציע מבלי

       לשכפל, להעתיק, למחזר או לשחזר.

       ושאלה נוספת עד כמה להחליש את עוצמת העצב מבלי לטשטשו, עד כמה למנוע תופעת
"נר זכרון"? "הנצחה" או מושגים דומים.

       האם ניתן לתכנן את הבבואה, להוביל את התכנון אל הבבואה במקום למקור?

       האם זו איננה תמונת הבנין האמיתית אלא רישומו האחר, השונה, המתיימר או המתכחש?

       האם התוצאה "בורחת" מהכוונות, ואם כן מהי הבבואה או מי היא?

       חיזקנו, בכלים פשוטים ובשמוש במראות ובשקיפויות את הרצון ל"הביא מן העבר" או "מן האוב"
באמצעים וירטואליים ובאמצעות הזכרון – את העיקרי, את המהותי.

       אדריכל דניאל לייבסקינד עסק רבות בטפול בריק, בהעדר, סטיבן הול ביטא אותה תחושה בטפולו

       ב"בית הכלום", במאקוהרי טוקיו.

       לא מעט אדריכלים נזקקו להגדרת ה"אין", ה"חוסר" ה"ריק" או היפוכם.

       להשגת כל זה קשרנו בבואות לרישומים מן העבר, למראות קיימית ולגופים המשקפים

       את המבנים הקיימים – לכדי עמעום מסויים-אך ברור דיו.

       הצבנו קיר מראה שקוף בין המבנים העקריים באופן שישתקפו אך גם ישקפו באמצעות הדפסות
ורישומים חלקיים, וברקע כהה של רישומים אחרים – מובאים כולם ל"בבואה מורכבת" הכוללת

       חלקים ורסיסים "מהנראה " ו"הבלתי נראה" כדי להדגיש את החיבור של העבר עם ההווה ועם

       הפנים לעתיד.

       ובסיכום הצענו עיבוד מחדש של שפתו הארכיטקטונית של המבנה המוצע, במקום שכפול

       חזרתי של דימוי קיים במקום אחר .

 

ג.   בדיקת מרחבים ארכיטקטוניים של זיכרון.
 

       1.              האלמנט הראשון במושג ה"העדר" הוא הסבר רעיוני: אם משהו לא היה חסר ... לא נדרש
היה הזכרון.

       2.   האלמנט השני - הזכירה עצמה, "התקרבות" הזוכר אל מה שנזכר. הצורה הקלאסית של השכפול ...

       3.   האלמנט שלישי - הצטיידות בחומרי-הגלם של האובייקט בו נזכרים.

             הסבר רעיוני – חומרי-הגלם של הזכירה – זהים לחומרי הגלם של הזיכרון והמחשה ארכיטקטונית.

 

ד.    השאלות ששואל אדריכל בבואו לתכנן: המזמין רוצה "שכפול"... החששות – מהבחינה הארכיטקטונית.

ושאלה רחבה יותר: האם ישנם מושגי זיכרון אנושיים יותר, ומתקדמים יותר משכפול - וניתן להביא

לידי ביטוי מושג כזה של זיכרון מבחינה ארכיטקטונית ...?

 

ואז, בתהליך מורכב באופנים שלא פונים אל הזיכרון באמצעות חיקוי/שכפול או בפרויקטים שבעצם הפרויקט מבטאים געגוע אל הזיכרון, או באמצעים שהשתמשו באלמנטים אבל עשו אדפטציה והשתנות (כלומר, לא אותם חומרי גלם)

 

ה.    מושג ההיעדר: בעבר התייחסו להיעדר במושגים של "מילוי" – קרי למלא את החסר בלכאורה-תאום-שלו,

הרי שמוצע משהו מופשט יותר – מעין דיאלוג עם האובייקט, המאפשר רפלקסיה וגעגוע.
 

 

אם בעבר הציעו חיקוי/שכפול כמנגנון של זכירה, מוצע כיום "הדהוד" –

הכולל בתוכו את האובייקט הנזכר.

חומרי-הגלם של הזיכרון – בעבר הציעו רק את חומרי-הגלם של אובייקט הזיכרון עצמו, כיום מוצע

שחומרי הגלם יהיו הקווים המעניינים/חשובים/הדומיננטיים של אובייקט הזיכרון.

הארכיטקטורה מאפשרת לבני-האדם להשיב אליהם את שנעדר מהם באמצעות כלים של דמיון.

   

ו.     זן נובל– מתייחס לשקיפות הארכיטקטונית כבימוי אשליה, ובמילותיו: "ניסיון ליצור חלל שמרחיב מנטלית

את המבט". לפיו – הסביבות הבנויות עושות שימוש בנראה מאוד, בנראה פחות, ובנסתר לגמרי.

 

הפילוסוף ז'אן בודריאר, טבע את המונח סימולקרה המתאר את העולם כתערובת של מציאות ודמיון.  האובייקטים הממשיים בחלל הופכים פחות דומיננטיים ואת מקומם תופסים יותר מרחבים אשלייתיים.

כעין העתק ללא מקור – "כאילו" קונטקס עירוני, "כאילו" מבנים.

 

במוזיאון קיאזמה בהלסינקי לסטיבן הול, נתקיימה תערוכה מיוחדת בה ביקרתי, בשם "הצורה הבלתי

נראית של עצמים מהעבר": זמן בחלל – חלל בזמן –המציגה שיטות השלמת בינוי "המבוססות" על

צורות וירטואליות ובלתי ניראות של עצמים שהיו.

 

ז.   ראשל"צ – המכללה למינהל

 

מעטפת המבנית של 3 הגושים חוברה ליחידה משותפת – כ"מירקם פיקסלי" באמצעות יחידות צבעוניות

טרומיות, "סוגרות" על מערך "ערוצים" -  מוטיבים הלקוחים מעולם התקשורת, "בין דמות הקצה לקו המוליך".

ביה"ס לתקשורת תוכנן כמבנה סביב פאטיו אמצעי, מלווה בגשר מופנה ופתוח לכוון הים במערב.

אולפנים כיתות, אודיטוריום, ח' מחקר הנהלה ועזר מלוות ב"מפרצי" חלונות ומרפסות פנים/חוץ.

 

אולפן טלויזיה דו קומתי מחובר לח' הקלטה ושידור, מעל ובסמוך לאולפן רדיו הנתון בקומת הכניסה.

מעברים ומסדרונות נתונים בחלקו הפנימי הפונה לפאטיו – ליצירת "תקשורת" סטודנטיאלית.

האודיטוריום מבוסס על בועת מתכת שעונה על קורות פלדה ומחופה בגג אלומיניום קל, בנעילה חשמלית.

מבואת האולם מדורגת ל-3 מפלסיה, מהן נשקף מבט באמצעות "קיר מסך אובלי" לכל הקומות.

גישת הקהל ממרכז הקמפוס לספריה, לבי"ס לתקשורת, ולמסעדת הסטודנטים.

דרכו לכיכר המרכזית של הקמפוס.

המבנה המבוסס על קליפת מתכת מאלומיניום, חופה על חללים פתוחים וסמוכים (אולמות ומבואות)

בהרכבו של המבנה.

מפגש הקו הקמור עם קווי הבינוי הכללי של הקמפוס מייצר "תנועת מספריים" בחלל הכניסה של המבנה

ומחזק את "משפך" הכניסה הראשי לקמפוס.

3 חומרים בסיסיים מהווים את עיצובו הפנימי של המבנה – עץ, זכוכית ומתכת.

חיפוי העץ בדפנות האולמות, במבואות ובמעברים, זכוכית בגשרים, במדרגות הפתוחות ובחללים הפתוחים

הפונים לחוץ, מתכת מהווה חיבור בין המפלסים (אנכי המושפע) ומחברים קווים אופקיים בין עץ, מתכת

וזכוכית.

 

ח.   רעננה - קונסרבטוריון

 

מבנה הקונסרבטוריון עוצב ככלי מוזיקלי מטפורי – בו מובחנים חלקים מעולם המוסיקה שלובים במבנה ארכיטקטוני.

פריסת המבנה לאורך הרחוב מאפשרת "הצצות", ל"מבנה" הכלי המוזיקלי,

המאובחן – בהשראת עבודותיו של פיקאסו – לראות פרופיל וחזית אהדדי. כך מובחנת צלליתו של הכלי עם חזיתו, ובתרגומו -  למבנה שחלקו הרחב מרמז על תיבת התהודה.

ממנו נמשכים מיתרים בדמות קווי פלדה לאורכו של המבנה מעל חזית זכוכית שקופה, עד לעמוד ה"קושר" את מיתריו לקצהו כמו מחברי המיתרים בראשו של כינור.

 

ט.   אורנית היכל תרבות

 

היכל תרבות כולל אולם תיאטרון ל- 500 מקומות, קונסרבטוריון ובו חדרי נגינה יחידניים, חדרי הרכבים וחזרות. וכיתות תיאוריה.

מרכז חוגים לילדים. מועדון גיל הזהב, חדרי הרצאות וספריה מרכזית.

המבנה נבנה בסמוך לכניסה הראשית לישוב, ומהוה מקור אינפורמציה לנעשה בו, באמצעות מסכים בגומחות הקירות.

מבנה קובייתי, קופסת אור, "בבושקה רוסית" מוארת בצבעים פנימיים מתחלפים, מעבירה את ה"תוך"

אל ה"חוץ" באמצעות פתחים רנדומלים.

מעטפות המבנה, כלואות זו בזו הפנימית בקוים חופשיים ו- 2 החיצוניות אורתגונליות ומחוררות המעבירות תמונות אור וצבע פנים לחוץ ולהיפך.

המבנה הקופסתי "מתכרסם" ממעטפת חוץ פנימה, והכיסים הנוצרים מהוים בארות אור, פתחי יציאה, חלונות אוורור וכתמי צבע משתנים לכדי מעטפת דינמית ואינפורמטיבית.

בצמוד למבנה, וכחלק מתיפקודיו אמפיתאטרון רחב, המשלים בתנוחתו את קווי מיתאר המבנה.

 

י.    להבים – היכל תרבות ומוסיקה

       

        מוקד תרבות ובילוי, בליבו של הישוב – נפתח ונפרש מול הכניסה לישוב, לככרות המרכזיים ולמרכז המסחרי, אולמי הפעילות הסגורים מלווים במערכת תנועה שקופה וחשופה לככרות הנושקות
ולרחובות הנסמכים.

        כתוצאה, מועברת ה"אינפורמציה" וה"נעשה בפועל" – בתוך המרכז – אל העובר ושב.

        המוקד המשמש לפעילויות למופעים, ללמידה (קונסבטוריון), ולשהיה חופשית – מופעל בשעות היום והערב – ומהווה "כתובת מרכזית" לישוב.

            מצופה בפסי מתכת פלזונל צבעונים, ובזכוכית, כולל בחזית החמישית והשישית.