אדריכלות דמיונית ווירטואלית בהולנד וביפן

אפשר להתייחס להסטוריה של הארכיטקטורה ההולנדית בדרכים שונות. לדוגמא, על בסיס התפתחות צורות הדיור (מצריפים למגדלי מגורים), או טכנולוגיית הבניה (מבתי עץ לקופסאות זכוכית). אחת מהדרכים המקובלות לסכם הסטוריה היא דרך הזרמים/האופנות.

אדריכלות דמיונית ווירטואלית בהולנד וביפן

 

מאתיים שנה של ארכיטקטורה בהולנד

 

אפשר להתייחס להסטוריה של הארכיטקטורה ההולנדית בדרכים שונות.

לדוגמא, על בסיס התפתחות צורות הדיור (מצריפים למגדלי מגורים), או טכנולוגיית הבניה (מבתי עץ לקופסאות זכוכית).

אחת מהדרכים המקובלות לסכם הסטוריה היא דרך הזרמים/האופנות.

החלוקה לזרמים נראית כפתיחה כמעט בלתי ניתנת להחלפה, עבור מישהו שרוצה להכיר את ההסטוריה האדריכלית, אך ברגע שנכנסת קצת להיכרות זאת, האופנה הופכת בלתי רלבנטית.

 

כיון שלא כולנו מומחים, ורבים מאתנו רוצים לרכוש ידע בנושא, זהו בכל זאת רעיון טוב לחלק את ההסטוריה לפי הזרמים באדריכלות.

 

במאתיים שנה של ארכיטקטורה בהולנד, הדוגמאות המובהקות מתחלקות ל-19 זרמים, מהמאות התשע-עשרה והעשרים.

"זרם" משמש כמושג ממדר במובן המסורתי של הסטוריה אמנותית.

זה מאפשר להכניס תחת כותרת אחת את הגורמים השונים הקשורים לאותו זרם (תנועה, בית ספר או תופעה). 

 

הזרם אשר השאיר חותמו בסוף המאה ה-18 – הניאו-קלאסי. בעקבותיו באו הניאו-גותי שהופיע באמצע המאה ה-19, וסוגים שונים של סגנון אקלקטי שבו שולבו יחד אלמנטים מסגנונות שונים.

מסוף המאה ה-19, סגנונות ה"ניאו" היו פחות ופחות בשימוש. הם נדחו ע"י אדריכלים רבים כיון שה"צורות" הישנות נחשבו כלא-מתאימות לזמנים החדשים.

זה הוביל לחיפוש אחרי סגנון חדש, שנולד ב-AMSTERDAM SCHOOL  - ה-DE STIJL שכשם מוצע אמור היה להפוך את כל שאר הזרמים למיותרים.

ואז בשנות ה-20 של המאה הצטרף הפונקציונליזם.

ההולכים בזרם זה המשילו את הזרמים הקודמים, כולל ה-DE STIJL ככאלה שאבד עליהם הכלח.  הם חתרו לאדריכלות בלתי אופנתית (לא מוגדרת כזרם), אך הם גרמו לאחדות חיצונית שיכלה גם היא להיחשב כזרם.

מכאן, שזרם לא יכול תמיד להיות צורה מוגדרת, כמו שהיה הניאו-קלאסיקה, שהיו ספרים שכללו דוגמאות ומרשמים ליישום נכון של זרם זה.

במושגים רחבים יותר, זרם מתייחס לא רק לארכיטקטורה אלא גם לגישה.

 

 

 

 

 

ה-AMSTERDAM SCHOOL

 

בשנות העשרה של המאה ה-20 פרח זרם שבשנת 1916 קיבל את השם הנ"ל.

האדריכלות של המבנה מאופיינת בצורות לא שגרתיות – מעוגלות, יישום לא קונבנציונלי של חומרים קונבנציונליים כמו רעפים, לבנים ועץ, ועושר של פרטים דקורטיביים וסמליים.

המייצגים החשובים ביותר של זרם זה היו:  דה-קלרק, קרמר, ואן דר-מאי.

 

הפרוייקט הראשון הרציני של הזרם תוכנן ע"י ואן דר-מאי.

העבודות החשובות ביותר של ה-AMSTERDAM SCHOOL היו של דה-קלרק.

בערך ב-1920 הוא בנה קומפלקסי מגורים שמהווים את נקודת השיא של זרם זה.

כאשר הלך לעולמו דה-קלרק ב-1923, הרבה מרוח הזרם הלך אתו, אך ה-AMSTERDAM SCHOOL המשיך בגרסה יותר מפוכחת, בעיקר באמסטרדם עצמה אך גם ברחבי הולנד, הרחק לתוך שנות השלושים של המאה.

 

 

DE STIJL

 

בשנות העשרים המוקדמות, האמנים והאדריכלים שהיו קשורים לזרם זה, יצרו גישה חדשה, שהיתה אמורה להתבטא בעיצובים שונים ובמספר קטן של בניינים.

 

בית שרודר באוטרכט (ע"י ריטבלד) הוא אחד מהדוגמאות המוכרות של קו זה באדריכלות.

קו זה מאופיין בשאיפה למזג קוים אמנותיים שונים ע"י שימוש בחללים בלתי מוגבלים, מורכבים מקוים מלבניים ושטחים בצבעים בסיסיים של אדום, צהוב וכחול, וצבעים ניטרליים כמו שחור, לבן ואפור.

המגזין נוסד בשנת 1917 ע"י האמן ואן דוסברג. בין המשתתפים הראשונים היו האמנים: מונדריאן, ואן דר לק והוזאר, המשורר קוק והאדריכל OUD .

האדריכלים ואן הוף ווויטס גם נקשרו למגזין, כמו גם ריטבלד שאז עוד היה רק מעצב ויצרן רהיטים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפונקציונליזם

 

פונקציונליזם הוא תנועה שלא התכוונה להיות זרם. באופן תיאורטי, תכנון פונקציונלי הוא לא פחות ולא יותר מאשר פתרון רציונלי לבעיה.

אסתטיקה לא היתה אמורה להיות גורם כלל בתכנון פונקציונלי.

ובכל זאת, היו פונקציונליסטים אסתטיקנים שהביעו את חזונם בצורות מלבניות וצילינדריות, גגות שטוחים, שטחים גדולים של זכוכית, מתכת ובטון, וקשת צבעים מסויימת: שחור, לבן, אפור וירוק בהיר, עם נגיעות של צבעי הבסיס: אדום, כחול וצהוב.

 

הנציגים החשובים ביותר של הפונקציונליזם שפעלו בשנות ה-20 היו: דיוקר, ברינקמן, ואן דר-פלוט, וכן שני אדריכלים הקשורים ל-DE STIJL – ריטבלד ואוד.

דיוקר, שעבד לעתים קרובות יחד עם BIJVOET ועם WEIBENGA תכנן את בית הספר

                     באמסטרדם, וכן את הסנטוריום ZONNESTRALL  בהילברסום.

העבודה החשובה ביותר של ברינקמן וואן דר-פלוט הוא מבנה ביהח"ר של ואן-נל ברוטרדם.

 

בעת שאוד תכנן בתי מגורים ציבוריים (PUBLIC HUOSING)   ברוטרדם, בהוך ואן הולנד ובשטוטגרט – ריטבלד התרכז בעיקר בתכנון בתים פרטיים.

 

בנוסף לאדריכלות הפונקציונלית, בניינים רבים שתוכננו בשנות ה-20 וה-30 כללו אלמנטים פונקציונליים.

השקיפות האופיינית לחזיתות בסגנון זה (הפונקציונלי) והצורות המלבניות, נמצאים גם בעבודותיהם של אדריכלים מכו BUYS ו- DUDOK.

 

 

מסורתיות (TRADITION)

 

בין שתי מלחמות העולם פרץ הסגנון המסורתי, שאמור להימשך עד 1960 בערך.

סגנון זה התבסס על המחשבה שלא צריך לחפש שבילים חדשים, כאשר הדרכים המסורתיות עדיין בנות שימוש.

לא היה לזרם זה מנהיג ברור, כתב עת ייחודי, הצהרת כוונות או מטרה ממוקדת.

ובכל זאת, אחד מהם לעתים קרובות משחק תפקיד מוביל בזרם זה – GRANPRE MOLIERE, אשר כפרופסור באוניברסיטת דלפט תרם רבות לחינוכם של סטודנטים לאדריכלות.

בגלל פעילותו כפרופסור, תרומתו לאדריכלות מעשית היתה קטנה יחסית.

 

אדריכלים מסורתיים אחרים תכננו יותר, כמו למשל פרינדהוף – המעצב/מתכנון של בנין עיריית ENSCHEDE ומשרד המיסים של אמסטרדם, שנבנה בשנות החמישים המאוחרות והוא אחד מהמבנים האחרונים של זרם זה.

 

אדריכלים חשובים בזרם זה היו: ואן שטור – אדריכל ה-BOYMANS MUSEUM; קרופילר שתכנון בעיקר עיריות וכנסיות; ESCHAUZIER שהתמקד בתכנון בתים פרטיים ועיצוב פנים, וברגהוף שבנה רבות משנות העשרים ועד שנות ה-60.

 

 

 

מונומנטליזם

 

בשנות ה-30 וה-40 הופיעה מחדש בעבודותיהם של אדריכלים שונים, מגמה מונומנטלית, שנחשבה כ"מתה" מאז שנות העשרה של המאה.

מונומנטליזם זה מאופיין ע"י השימוש באמצעים שכבר נבחנו כמעניקים לארכיטקטורה אופי מייצג, כמו למשל חזית סימטרית, מדרגות וכניסות מרשימות, מגדלי פעמונים, ואלמנטים שונים הלקוחים מהתקופה הקלאסית וסגנון הבארוק.

 

הסגנון המונומנטלי מופיע בבניינים דוגמת מטה חברת SHELL בהאג ע"י אוד, גן החיות BLIJDORP או תיאטרון KUNSTMIN בדורדרכט ע"י ואן רבסטיין.

הסגנון מופיע באופן ברור עוד יותר בעיצובים שלא יושמו, כמו למשל בתחרות לתכנון בנין עיריית אמסטרדם (1938-1941) או ה-ROTERDAM HOFPLEIN (1943).

 

את צמיחת המונומנטליזם ניתן לייחס באופן משמעותי למורת הרוח מהפיכחון של האדריכלות המודרנית.

בתקופת מלחמת העולם השניה יכול המונומנטליזם להתפתח רק על הנייר. למעשה בשנים 1940-1945 לא נבנה שום פרויקט שתוכנן מעט לפני המלחמה או במהלכה.

אחרי 1945, מעטים מהעיצובים המונומנטליים יצאו לפועל – בעיקר בבנייני משרדים ובנקים.

 

 

מודרניזם

 

אחרי מלחמת העולם השניה הופיעה אדריכלות מודרנית שחזרה לאחור לפונקציונליזם שלפני המלחמה.

יחד עם הפתיחות והשקיפות שאופייניים לפונקציונליזם, מציגה האדריכלות המודרנית מגוון הרבה יותר רחב של צורות וחומרים.

 

החל משנות ה-50 המוקדמות, הפכה האדריכלות המודרנית לתופעה יומיומית בהולנד. אדריכלים רבים התחילו לעצב בסגנון זה, ועקב הכמות הכבירה של בניינים שהיו צריכים להיבנות, הצליח הזרם המודרני להטביע את חותמו בהולנד תוך זמן קצר.

 

לא רק אבנגרדיסטים כמו ריטבלד או אוד – שכבר רכשו שם לעצמם לפני המלחמה – קבלו משימות רבות בעשור זה. משרדים כמו MAASKANT&VAN TIJEN , מרקלבך ואלינג, ואן דר ברוק ו-בקמה, ביבוט והולט – קבלו גם הם פרסום.

יותר מכך, אדריכלים שלפני כן עיצבו באופן מסורתי יותר, הפכו בהדרגה למודרניים (דוגמת וגטר והאחים KRAAIJVANGER)

 

 

 

 

 

סופרמודרניזם

 

מאז שנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-20, בולטת באדריכלות התפתחות חדשה שטרם נקבע שמה. אפשרות אחת היא "סופרמודרניזם".

 

בתחילה הוא מסמל את הגלובליזציה, שכתוצאה ממנה אדריכלים נעים ונדים בעולם במימדים שלא היו מוכרים לפני כן. בעקבות זאת הולכת וגוברת התופעה שאותם בניינים נבנים ברחבי התבל, ומשמעותם של המושגים "מרחק" ו"מקום" משתנה מיסודה.

 

לנסיבות משתנות אלה יש השפעה מרחיקת לכת על האדריכלות.

יותר ויותר ניתן לומר על בניינים שהם נראים כאילו הועתקו מאתר אחר.

 

תופעה אופיינית לסופרמודרניזם היא האוטונומיה היחסית של המבנים וחוסר הקשר שלהם לסביבה בה הם מוצבים.

 

הרושם שסגנון זה משאיר הוא מוגבל, בגלל פשטות הצורות והמגוון המצומצם של חומרים וצבעים שמשמשים בו.

בולט מאד השימוש הרב בזכוכית, בדרגות שונות של שקיפות ומט.

השימוש הרב בזכוכית מדגיש את הטבעיות של התכנון.

כניגוד לפשטות החיצונית, מבנים רבים הם בעלי פנים מורכב.

התופעה של חדרים מלבניים, שהיתה נפוצה במאה ה-20, חוזרת כאן בצורה של חללים פתוחים וזורמים, לעתים עם רצפה משופעת, וחיבור "ללא תפר" בין קירות ורצפה.

 

 

(מתוך חוברת ההסבר לתערוכה – תורגם מאנגלית ע"י עדנה פורת)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקנו – ארנהם

 

קולג של 40 סוגי אבן. מדגיש מורשת הולנדית.

 

ציפוי מסתורי של נחושת בחזית הולנדראמה – מראה/קול/ריח  מצגת מוספיה את השכבות למוזיאון.  6.5 מיליון.  מפלס כניסה שטוח.

 

ואן שוטן – ING – מרכז ראשי. שקוף, המצאתי, סביבתי, ידידותי, OPEN SPACE

ע"י הרמת המבנה האדריכל איפשר לראות מעבר, ומנע מהעובדים להיות מול המכוניות.

המראה בזכוכית כפולה – טרמית מתוחכמת, וכן אקוסטית. אקויפר תת קרקעי – למאגר חם.

 

MVRDV – סילו דאם. מגורים.

בסמוך לסילו ששונה לדירות, במפרץ אמסטרדם, נמל, בנו MVRDV סילו למגורים.

10 קומות, 142 דירות, מסחר ושירותים. 3 חורים דרך המבנה למבטים לים.

"קבוצות דירות" – מאובחנות בצבעים השונים על פי גודל, ע"י 5-8 טיפוסי דירות עם גישה משותפת לקומונות קטנות.

חלוקה לצבעים – רמז לפרטיות, אך גם דימוי מה לקונטינרים צבעוניים, במקום כה ספציפי בנמל.