אבן באדריכלות המחר

הרצאה במסגרת יום עיון בנושא: חיפויי חוץ קשיחים מאבן

אבן באדריכלות המחר – השבת כבודה האבוד

הרצאה במסגרת יום עיון בנושא: חיפויי חוץ קשיחים מאבן

יום שני, כ"ג בכסלו 6.12.04

 

 

המעבר האיטי והממושך של שימושי האבן כמרכיב בנייה עיקרי, הוביל לפתרונות אדריכליים שונים ולהסגתה של האבן לחיפוי ולציפוי בלבד.

 

בעת העתיקה שימשה האבן לפולחן וכסימבול, דוגמאת הסטונהג', רוג'ם הירי והפירמידה, ואח"כ כמקדשי האלים ההליניסטים – פרתנון ואקרופוליס, עד לבניית הארמונות וההיכלות לקיסרות הרומית – הפנתיאון, הקולוסיאום והפורום.

 

התקופות שהחלו לפתח את הקשת, הכיפה והקמרונות-הדואות (רומי, רומנסק וגוטיקה), הובילו לשימוש מושכל ומירבי בתכונותיה הארכיטקטוניות ובסבולת הקונסטרוקטיבית.

 

עם המצאת הבטון ופיתוח הפלדה נדחק מקומה של האבן לחיפוי, ציפוי וקישוט.

 

עידן "החזרה אל הטבע" שטבע רוסו  ובשל תכונותיה המיוחדות, עמידותה, הפטינה והקונוטציה החיובית המיוחדת, תרמו להשבתה של האבן למקומה הראוי.

הסגנונות המאוחרים במאה ה-19 וה-20 פיתחו שפת שימוש חדשנית באבן.

אסכולת שיקגו, יוגנד שטיל, התקופה הברוטליסטית, המודרנית, הפוסט-מודרנית והדה-קונסטרוקטיביסטית – פירשו באופן שונה את היחס לאבן ולשימוש בה.

 

בעשור האחרון, בו מרוכז עיקר ענייננו, הופיעו ביטויים ועוצמות טיפול של האבן ורכיביה, שלא היו דומים לתקופות מוקדמות יותר. בד בבד נשמר סגנון הבנייה המקובל והישן באבן במרבית חיפויי המבנים ובאדריכלות הנוף.

 

הרעיונות החדשניים הם שימוש במקלעות-אבן, סיתותים במישורים ועיבודים שונים, זויות קהות ובגדלים משתנים, חיפוי גגות כהמשך לחזיתות, אבנים בעלות תכונות ייחודיות מובאות ממרחקים דוגמת האבנים הפורוזיביות או השקופות (אוניקס)  והשימוש הגובר בדימויים דוגמת קופסת האבן בעלת 7 בקבוקי הצבע בכנסיית סט. איגנציוס בסיאטל לסטיבן הול, ועוד.

 

בשנים האחרונות, עם השימוש הגובר לכיסוי המבנים במתכת – פחים וחומרים סינטטיים, הופיעה האבן מחדש כמשקל נגד, אבן-בסיס, מסד או ייצוב לאותן מערכות קלות/קלילות.

 

השימוש המטאפורי והסימבולי באבן מודגם בפרוייקטים הבאים: סנוהטה בספריה באלכסנדריה, סקופ בפיורד נורווגי, ואחרים – משיב את כבודה של האבן, ובגדול.

אותם סיתותים שהולידו את ה"עמודים לתפארת" היונים והדוריים, אותם קיפולים שהביאו את הסגנונות הארכאיים במבני האבן הקדומים – נולדו מחדש בידיו של פרנק גרי במרכז התרבות האמריקאי בפריז, בבילבאו באגף המשרדים, מריו בוטה – בזל, אברי בפריז, ת"א; בנין בית הכנסת בדרזדן; אולם כנסים בנארה, יפן – לאיסוזקי; מבנה המוזיאון בוינה - לאורטנר, מוזיאון לאמנות של זאהה חדיד ברומא, תוך שימוש מושכל של קיר הופך לתקרה, הופך לרחוב, חוזר למבנה.

 

הרוחות המנשבות בשדה הארכיטקטורה, הגורמות לזעזועים וליצירות מתחדשות, המביאות את הקוים העגולים, הספירליים, העקומות, לאבן שהורגלה בשימוש מסיבי, הישר, המהוקצע, הכבד.

הדו-שיח המתקיים בין תכונותיה הבסיסיות של האבן לתקופות השונות ולחדשנות המתרחשת, הוא מעיקרו של דיוננו זה.